זקוקה לנימוקים טובים,

שלום לך דוקטור, ביתי בת 26 חוותה התקף פסיכוטי שנמשך כחודש ימים. בתוך החודש הזה היא קיבלה 2 זריקות קונסטה ללא כל טיפול נוסף.לאחר חודש שבו התסמינים רק גברו(למרות הקונסטה) היא אושפזה למשך שבוע במחלקה סגורה. בעת האישפוז טופלה ברספרידאל 4 מ"ג ליום. לאחר שבוע של אישפוז,היא התאוששה באורח פלא ושבה לאיתנה במאת האחוזים,דהיינו,נסעה לטיול קצר בחו"ל עם חברות,חזרה ללימודים באקדמיה,חזרה למקום העבודה,חזרה לבילויים עם חברות,חזרה לעסוק בספורט ולכל הפעילות הקודמות שהיו לה ,אם כי הוא מתלוננת על חולשה וקשיים להרדם,אך מעבר לזה נראה כאילו לא ארע דבר. כרגע היא מטופלת בזריקת קספליון אחת לחודש. האבחנה הסופית היא סכיזופרניה. לאור הנ"ל אני מבקשת ממך עצה, ביתי משוכנעת שכל הארוע הוא אפיזודה חד פעמית שחלפה,היא מרגישה טוב(פרט לחולשה מהזריקה החודשית),היא חושבת שלאור ההצלחה שלה לשוב למלוא הפעילויות הקודמות,היא גם יכולה להפסיק את הטיפול בזריקה. הפסיכיאטר המטפל בה אומר שזו טעות איומה להפסיק עם הזריקה.הוא גם רמז לה שיתכן ותאלץ לקבל את הזריקה הזו במשך שנים רבות מאד(כנראה רוב החיים).הילדה לא מסכימה איתו.היא טוענת שהזריקה גורמת לחולשה וקשיים בשינה ושכל מה שהיה לה חלף ואיננו. אני מתארת לעצמי שאתה תומך בדעת הרופא המטפל,השאלה שלי היא איך אני משכנעת אותה בנחיצות הזריקה החודשית. היא לא מוכנה לקבל את העובדה שהיא חולת סכיזופרניה ורואה בכל הארוע משהו חד פעמי שלא יחזור על עצמו. היא סטודנטית מבריקה ודעתנית מאד ואי אפשר למרוח אותה בהסברים שטחיים. אנא עזור לי בנימוקים משכנעים. תודה תודה תודה. נורית.

1)כמה זמן חלף מאז שוחררה מבית החולים ועד ששבה לפעילות מלאה? 2)האם ידוע לך שקונסטה משפיע רק החל מהזריקה השלישית!! ולכן,ביתך בעצם היתה ללא טיפול במשך חודש ימים? 3)האם ידוע לך על סמך מה נקבעה האבחנה של סכיזופרניה כל כך סמוך להתקף פסיכוטי ראשון? 4)היש מקרים נוספים של סכיזופרניה במשפחה?

1) יום-יומיים. 2) לא. 3) לא.(האבחנה היתה של בית החולים והצוות המטפל). 4) לא שידוע לי. אגב, היא שוחררה שלא על דעת הצוות הרפואי שרצה להותירה באשפוז עוד כשבוע במחלקה הסגורה ועוד כחודש במחלקה הפתוחה....

לפחות לפי דעתי האישית, כדי לצאת מהתקף פסיכוטי לא מספיק התרופות אלא גם מהצד הפסיכולוגי, במצבים כאלה כדי לצאת מההתקף בן אדם חייב להאמין שמתישהו יהיה בסדר, שיהיה לו את התקווה, התקווה הזאת מן הסתם היא מפתח להחלמה, אבל לראות את החיים בצורה שכזאת זה גם האמת די פאטתי לכן זה טריקי, להאמין שהכול בסדר שבתכלס הכול רחוק שנות אור מלהיות כך, המקום הזה שהכול בסדר לא משנה מה, הוא מקום הרסני אנשים פשוט חושבים שהכול טוב איתם והם "בריאים" ובמקום הזה אנשים פשוט מפסיקים את הכדורים וחוזרים חלילה לעוד התקף פסיכוטי. לכן המחשבה הלגיטימית ביותר על התקווה יכולה ליצור מסוכנות. והם חייבים להאמין בזה כדי לשרוד, תראי אין שיקוי פלא לזה, זה תהליך שהיא צריכה לעבור ואני בטוח שאיפשהו בפנים היא יודעת את האמת רק אין לה מקום להכיל את זה, לכן אני הייתי דואג שיהיה לה את המישהו הזה ובמקרה שלי זה היה משפחה שפשוט היא תדע שבכל רגע נתון של חולשה יש מישהו שיקשיב לה שיתן לה את הביטחון ממש כמו ילדה שיודעת מה טוב בשבילה אבל עושה את ההפך, צריך ליצור בשבילה סביבה שיהיה לה מודעות תמידית למחלה שלה...

שלום. את מתארת נושא שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה וכד'. אין תשובות קלות. אז איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערי אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שתתואם לה אישית מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהיא תיטול את הטיפול. יכול להיות שיש לה תופעות לוואי מהקספליון - אז ניתן להחליף למשהו אחר. בתך אומרת שהיא חושבת שהיה מדובר בהתקף חד פעמי - זה אכן יכול להיות. אך למסקנה זו ניתן להגיע רק לאחר מעקב של כשנה, ועד שלא יהיה שינוי בכיוון האבחנתי - יש ליטול טיפול. ניתן להסביר לה שהמחיר של הפסקת הטיפול המונע הוא גדול לאין שיעור מהסכנה שבנטילת התרופה - הרי כפי שהסברתי רבות בפורום - כל התקף פסיכוטי נוסף הוא הרסני למרקם החיים, הלימודים, היחסים הבין אישיים ועוד, וגם יכול לגרום לנזקים בלתי הפיכיים בקוגניציה ותחומים נוספים. אם היא רוצה מספרים - כ-50% מאלה שחוו התקף פסיכוטי יחוו עוד התקף תוך 5 שנים (ובד"כ תוך שנתיים) אם לא יקחו טיפול. נקודה נוספת - לפעמים יש התנגדות לבני המשפחה מעצם השינוים בתפקידים במשפחה על רקע האשפוז. התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה ולצורך הבנת נקודת הראות שלו. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות. יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, יש מסגרות רבות בקהילה כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד שיכולים לתת לכם מידע ותמיכה. בברכה, ד"ר אהוד ססר

דוקטור ססר שלום אודה אם תוכל להרחיב בפירוט למה הכוונה כאשר כתבתה "יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם)"אנא פרט ותן דוגמאות ותחדד את ההבדל בין מעורבות יתר ליצירת "מעטפת הגנה" ותמיכה ועידוד. תודה מראש