איך ניתן לשכנע חולת סכיזופרניה להכנס לתהליך שיקום?

שלום רב אני חדשה בפורום ולכן פנייתי הראשונה תהיה מעט ארוכה, עמך הסליחה. אחות של בעלי בת 37,אובחנה כסכיזופרנית לפני כ8 שנים ומאז כפי שהפסכיאטר תאר , מצבה התדרדר בהדרגה עד למצבו הנוכחי בו אינה עובדת, גרה עם ההורים ומנותקת לגמרי מבחינה חברתית ואף נוטה לעיתים קרובות להתקפי זעם לא צפויים. אציין שמראש עוד כשאובחנה סירבה להכיר בכך ואף טוענת שכולם חולים והיא בריאה ואף יותר מזה סירבה לקבל טיפול תרופתי יומי ומאז ועד היום מקבלת כדור אחד, כנראה מרוכז, פעם בשבוע וגם זה עם הרבה עניינים מסביב. בשנה האחרונה חלה התדרדרות משמעותית במצבה עד כדי שהוריה מתקשים לגור איתה באותו הבית , קשה לסמוך עליה ולעיתים אף לא נעים עד כדי תחושת פחד להיות במחיצתה. הנקודה היא שהיא מסרבת להגיע לועדות המיועדות להכרתה כחולה וכך גם להתחיל בשיקום, הרי אי אפשר לאלץ אותה לכך !!! אז איך עושים זאת ?איך גורמים לה להבין שהיא זקוקה לשיקום ?שהיא צריכה לגור בדיור מוגן ואיך בכלל מביאים אותה לוועדות האלו כדי שתוכל בכלל להתחיל בתהליך? למי פונים? יש קבוצות תמיכה להורים ? חשוב לציין שלפני שבוע היא הגיעה להתקף פסיכוטי(?) שהתאפיין בהשתוללות ברחוב עד כדי אזיקתה באזיקים היות ותקפה שוטרים ובכלל בחודש האחרון היתה מעורבות נוספת של שוטרים שהיא הזמינה הביתה כי חשבה שגנבו לה משהו ,זה בעצם הקש ששבר את גב הגמל וגרם להוריה להבין שצריך להוציאה מהבית לשיקום אז איך עושים זאת ? תודה על תשובתך ומתנצלת על אריכות הפניה.

שלום. את שואלת מספר שאלות, כולן חשובות. 1) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שאחותה של בעלך מסרבת להכיר בכך שהיא סובלת מבעיה נפשית, ואכן, אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 2) סוגיית השיקום: איך משכנעים מטופלת שסובלת מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי? התייחסתי לסוגיה זו גם בשאלות קודמות בפורום. בכל אופן הנה התמצית: מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: א) כאמור לעיל – יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים. ב) יש לתת הסברים מקיפים על מהות ההוסטל – במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. ג) ניתן לארגן ביקורים במספר הוסטלים ו/או דיור מוגן לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב – במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה – חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. ד) ניתן להסביר למטופל שהוסטל או דיור מוגן אינו סוף הדרך – בהמשך ניתן להתקדם לדרגות עצמאות גבוהות ולתעסוקה בשוק החופשי. ה) כמו כן ניתן להסביר שמעבר להוסטל אינו מהווה נתק מהמשפחה כלל ועיקר. הוסטלים נמצאים במרכזי אוכלוסיה וניתן לבקר את המשפחה בכל עת, לבוא לחופשות בסופי שבוע וכד'. 3) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. 4) קבוצות תמיכה להורים: התמיכה בהורים (ובני משפחה בכלל) היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה בהורים (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). 5) אלימות: את מתארת מצב של אלימות עד צורך באזעקת המשטרה וכד'. במקרה כזה יש לבחון באם יש צורך באשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. לפי מה שאת מתארת יש חשש שזה אכן המצב ואז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה כשהוא אלים והם יכולים להחליט על הבאתו למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). הערה: יכול להיות שבאשפוז, לאחר שתקבל טיפול אינטנסיבי (תרופתי, פסיכולוגי וסוציאלי) היא תשתכנע לנסות הליך שיקום. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחות בעלך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר