הכרה בצורך לקבל טיפול

אחי בן ה-23 סובל מזה כמה שנים מתופעות של חרדות, "רדיפה" והתבודדות קיצונית עם התפרצויות זעם, לאחרונה אובחן כסובל מסכיזופרניה אך הומלץ אישפוז יומי במחלקה פסיכיאטרית, לשם אבחון סופי, הוא אינו מוכן לשמוע על כך או ללכת, איך משכנעים אותו להתאשפז, לציין כי החיים בבית בלתינסבלים.תודה

שלום. סוגיה זו עולה רבות בפורום. להלן תמצית התשובה: 1) כל עוד מטופל אינו מסוכן לעצמו או לסובבים - אין אפשרות חוקית להכריח אותו לקבל טיפול או לפנות לאשפוז. ניתן לנסות לשכנעו. דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול (שיכול להיות באשפוז או בבית בהתאם למצב) שכולל טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 2) במידה והוא לא מסכים להגיע לפסיכיאטר המטפל במרפאה ניתן לשקול ביקור בית של רופא המשפחה או פסיכיאטר פרטי כדי לבחון אפשרויות טיפוליות נוספות המותאמות ספציפית לאחיך. 3) אתה מתאר "התפרצויות זעם". מכאן שיכול להיות שיש מרכיב של מסוכנות כלפי הסובבים. במקרה כזה יש לבחון באם יש עילה לאשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לאשפוז כפוי. אז ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. כשזה לא ניתן יש אפשרות לפנות למשטרה כשהוא אלים והם יכולים להחליט על הבאתו למיון פסיכיאטרי. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). בברכה, ד"ר אהוד ססר