שאלה עקרונית,

כעובדת במרפאה פסיכיאטרית ובעבר שנים רבות בבית חולים פסיכיאטרי,אני נתקלת לעיתים מאד תכופות במצב בו רופאים ממהרים מאד לכנות מצב של חולה בשם "סכיזופרניה" ,גם אם ברור להם שכנראה נכונות ההגדרה לגבי חולים אלה נתונה בספק רב, זה קורה מהסיבה הפשוטה ,שהמימון לטיפול בקספליון ניתן רק למי שהוגדר כסכיזופרן ולא לשום מצב אפשרי אחר. גם העזרה מביטוח לאומי ניתנת רק למי שיש אבחנה ברורה ומוגדרת למצבו. מנסיוני הרב בתחום(למרות שאינני רופאה במקצועי),למדתי כי התקף פסיכוטי בודד ואולי אפילו שניים או שלושה,עדיין אין פרוש הדבר שמדובר בהכרח בסכיזופרניה,מה גם שהרופאים נוטים לקבל החלטה שמדובר במחלה זו לאחר שראו את הפציינט כמה שעות ספורות במשרדם. כולם יודעים שזהו המצב בשטח ושותקים כי מדובר כביכול בהגדרה שהיא "לטובת" החולה ומשפחתו. אני מרגישה שמשהו מאד לא תקין בהדבקת תווית של מחלת נפש בהנף קליל כזה של עט ,רק בגלל הטבות אלו ואחרות הניתנות רק למי שהוגדר כסכיזופרן, מה דעתך דוקטור?

ראשית אציין שאינני רופא אך מכיר את הנושא מקרוב בנסיבות משפחתיות. רציתי לציין שדיאגנוזה פסיכיאטרית איננה פסק דין שלא ניתן לערעור. פעמים רבות קורה שרופאים משנים אבחנה לאחר זמן מסוים ועקב סיבות מסוימות.ואז גם כל מהלך הטיפול משתנה. אני מניח שמה שכתבת מוכר וידוע לאנשי המקצוע ונתקלתי בדברים דומים.

שלום. רופאים לא אמורים לתת אבחנות לצורך מטרה של קבלת אחוזי נכות או הנחות לתרופות, אלא לפי המצב הקליני בלבד. אכן יש משהו שרירותי בקביעות ההנחות של המערכת (והרי כל מערכת תריכה לתחם באופן זה או אחר את אלה הזכאים להטבות או הנחות ואלה שלא). זה יוצר מצבים ששיש מטופלים שהיו יכולים להפיק תועלת מטיפולים נוגדי פסיכוזה מדור חדש אך הם אינם יכולים לעמוד בעלותם הכספית מכיוון שהם אינם זכאים (כגון מי שסובל מהתקפים פסיכוטים על רקע גופני (כמו פגיעה מוחית), הפרעות אישיות קשות, נפגעי סמים ועוד). אך אלה הם סוגיות מערכתיות כלכיות - לא רפואיות. האם מצב זה צודק? זה לא מתפקידי לומר. מדובר בשאלות של מדיניות ותקציב. הדרך לשנות את המצב הוא באמצעים פוליטים. בברכה, ד"ר אהוד ססר