דוחה דברים/לא מסיימת

שלום רב..... אני בת 31 נשואה ואמא....... יש לי בעיה או אני חושבת שזו בעייה..כיוון שזה מפריע לי ומאוד לסביבה אני כל הזמן דוחה דברים.... מילדות זה המצב רק שהיום אני גם משלמת על זה... מלקנות ספרים לבי"ס.....ועד לבטל חופשה אני דוחה ודוחה עד לרגע האחרון או עד שאי אפשר לעשות כלום.... אני נזכרת ואומרת לעצמי אח"כ ואח"כ שוכחת...וחוזר חלילה..... כנ"ל עם לסיים משימות ,תואר.... עבודות.... תמיד נשארים חורים פתוחים.. למה אני מתנהגת כך והאם טיפול יכול לעזור.....??

טלי, המצב שאת מתארת הוא טיפוסי מאד לאנשים שחוששים / פוחדים לקחת את המושכות לידיים וליזום. או אינם מוכנים / יכולים / רוצים לקחת אחריות, כשהתוצאה היא מצב בו הדברים שיישארו פתוחים באוויר נופלים איך שנופלים וככה גם נשארים חורים פתוחים וגם מישהו אחר הרי צריך בסופו של דבר לאסוף את השברים. את חייבת להתחיל לעבוד על זה ברצינות אולי דרך פסיכותראפיה שתעזור לך להתמקד ולהתחיל להיות יותר מאורגנת, איכפתית ומעורבת במה שקורה לך במקום לתת למצבים ולנסיבות להכתיב לך את קצב הדברים. רק שהפעם את ממש-ממש צריכה / חייבת / מוכרחה לקחת את עצמך לייעוץ (ברצינות, בלי לדחות ולדחות לרגע האחרון) ויפה שעה אחת קודם.

היי טלי תשאלי את עצמך למה את דוחה דברים כלומר תחשבי על דברים ספציפיים שדחית ותבררי מה היתה הסיבה לכך. אם זאת סוג של עצלות ואת כבר מודעת לכך אז את חייבת לעבוד על זה וכל פעם שבא לך לדחות משהו את חייבת להכריח את עצמך לשכנע לסיים את זה. את יכולה להמציא לך שיטות כיצד להתמודד עם זה. לדוג', את יכולה לקבוע לעצמך תאריך יותר מוקדם מתאריך המקורי עד לסיום מטלה מסוימת. אך ייתכן כי ישנה סיבה אחרת לדחיות. ייתכן כי משהו מטריד אותך ולכן אין לך חשק לעשות דברים אז את דוחה אותם עד שכבר אין מה לעשות איתם. יכול להיות שאת מחבלת בעצמך,אפילו באופן לא מודע, ולכן לא מסיימת מטלות. ייתכן כי זה נובע מפחד מכישלון. בכל מקרה את צריכה לברר עם עצמך (כפי שכתבתי לעיל) מה הסיבה לדחיות ולאי סיומים. סוג טיפול מתאים, לדעתי, יכול להיות פסיכודנמי. בטיפול מסוג זה את יכולה לברר מאין נובעים מעצורים שבולמים אותך מהשגת מטרות בחייך. בהצלחה

שלום טלי, אני מציע לך לקרוא כתבה שלי שהוקדשה לנושא: http://doctors.co.il/magazine/article/439/ המציגה את הסיבות והטיפולים האפשריים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין