צריכה טיפול מקצועי?

שלום ! אני בחורה בת 22, עברתי ילדות די קשה.(אלימות במשפחה),בעקבות כך רשויות הרווחה הוציאו אותי ואת אחיי לפנימיה, מעולם לא הייתי קשורה למשפחתי בצורה רגשית, ואני אפילו כועסת על הורי שהתעללו בי כשהייתי חסרת אונים. במשך השנים המשפחה השתקמה וכרגע החיים רגילים שם פחות או יותר... אך בזמן האחרון (בערך שנה) אימי התחילה לפתח אובססיה בקשר לילדים, ואולי בעקבותיה או שלא אבי נוהג כך, הם מתקשרים כל יום כמעט. (שבעבר לא היו מתקשרים בכלל, ואם היה קשר זה כשאני הייתי נזכרת אחרי כמה שבועות), אימי מנסה להשתלט על חיי החל בנסיון לדעת כל פרט שעובר עלי ועל אחים שלי, וממשיך במחשבה של רוב שעות היום עלינו... ודאגה מוגזמת לשלומנו,(אם אני לא רוצה להגיע לסוף שבוע אסור לי לאמר שאני לא יבוא אלא חייבת להמציא תירוץ כאילו שזה נגד רצוני...כדי לא לגרום לה לחשוב על זה יותר מידי) ונסיון להתערב בשיקולים שונים, (לדוגמא מנסה לשכנע אותי לעזוב מקום עבודה שטוב לי בו , כדי לעבור קרוב אליה) איך עלי לנהוג בקשר לזה? האם עלי לשתף אותה במה שקורה לי, ולתת לה להתערב בחיי או שעלי להתנתק ולהראות רחוקה נפשית ופיזית.(כמו שאני עכשיו עושה)... ובנוסף לכך האם טיפול פסיכולוגי יהיה משהו מועיל לגבי? או שזה מיותר? אודה לך על תשובתך..

שלום יעל, בצד הכאב המובן מאליו שנלווה להזנחה ולאלימות בילדות, בולט גם יחס לא עקבי ולא יציב, כמצופה מהורים. למרבה הצער, במצב שנוצר לא תוכלי לצפות מהורייך שיעזרו לך לגדול ולצמוח, אלא תצטרכי לבנות את עצמאותך למרות יחסם של הורייך והתייחסות אליהם בעירבון מוגבל בלבד. זה כואב וזה חבל, אך ככל שתצפי מהם יותר, תתאכזבי יותר. המלצתי לך היא כן לפנות לטיפול פסיכולוגי, כדי שיהיה לך עוגן יציב בחייך וכדי למלא את החסכים שצברת. בטיפול כזה תצטרכי לבנות לאט-לאט ובהדרגה את זהותך העצמית, שתאפשר לך גם לעמוד מול הורייך במאבק לעצמאות ולהפרדה בינך לבינם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com