תובנות לקראת גיל 50

התחלתי את החיים במקום נמוך, נבסיבות פסיכוסוציאליות קשות , אצל הורים שמפאת בורות, חוסר פניות פגעו בי רגשית והותירו בי צלקות נפשיות כרוניות. יחד עם זאת ,. עם חלוף הזמן יצאתי ממעגל הקרבנות בו הייתי שרוי ודחפתי את עצמי הלאה . הקמתי משפחה , זכיתי לזוגיות מספקת,השקעתי בקשר עם הילדים בניתי קריירה .אבל, במרוץ מיעד ליעד שכחתי להתחבר לעצמי. הייתי גאה בהישגי והתעלמתי מפגמי : העדר אמפתיה מספקת לקרובים ולאלה שאינם קרובים , היותי אגוצנטרי ותלותי. כלומר היות ואני נחשב לאדם" נחמד " ותורם לאחרים הבטים אלה לא בלטו כלפי חוץ אבל חיו בתוכי . אשתי וילדי חושבים שאני נפלא ) או לפחות כך מבטאים את הערכתם כלפי .. ואני חושב שלא כל כך.. אני רוצה להיות אדם טוב יותר... באמת להתחבר לאחרים לא רק לאחוז בפאסדה של נתינה אלא לתת מתוכי באופן אוטנטי . בהקשר זה יש לי מה ללמוד מאשתי וילדי שהם ממש givers , ואני ממש שמח שזכיתי למשפחה שכזו. לא ברור לי מדוע אני פתאום מהרהר על נושאים אלה , אולי המודעות לאופק המוות המתקרב, שעון החול הההולך ומתרוקן ? בכל אופן , יש בי כמיהה לשפר את עצמי באופן אוטנטי ולא רק לעסוק בהישרדות על היבטיה השונים. השאלה היא האם לא מאוחר מדי... האם בגילי ( 50 בספטמבר ) עדיין ישי בידי לשנות דפוסים, עמדות ובכלל להתפתח ... או שמא המבנה הפנימי כבר בתהליך של שחיקה והתפוררות בלתי הפיכה . לילה טוב ותודה מראש אורי

שלום אורי, קראתי בתשומת-לב רבה את הטקסט העדין והרגיש שכתבת, הן ברמת המסר הגלוי והן בין השורות. ברמת המסר הגלוי - בהחלט אפשר לשנות דברים בגיל 50 למרות שהאישיות כבר מגובשת. בין השורות אתה נשמע אדם שנחמד לאחרים ומאוד קשה עם עצמו ויש לי חשש מסוים שמא המחשבות שתוקפות אותך לאחרונה מעידים על דיכאון סמוי. למשל, בגיל 50 האישיות מגובשת, אך אתה מתאר את הספקות שלך לגבי שינוי בגיל זה כמשהו שלילי מאוד (שחיקה והתפוררות בלתי הפיכה). אתה מתאר מחשבות אינטנסיביות על המוות והכאה על חטא. הייתי מציע לך למלא את השאלון הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/questionnaire/index.html ובמידה ותגלה שאתה בדיכאון, לפנות לייעוץ מקצועי פנים אל פנים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

מתוצאות השאלון עולה שאכן אני במצב דכאוני.אקח זאת לתשומת ליבי. תודה רבה אורי