שנאה כלפי אמא

שלום לכולם! אני לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון אבל אספר לכם מה מציק לי,אני אף פעם לא חשבתי שאפשר לשנוא הורים. אני בת 32 במשך כל ילדותי עד שיצאתי בגיל 18 מהבית הורי התנהגו אלי בצורה איומה ולא במכות אלא מילולית,אימי היתה פרמיטיבית לא נתנה לי לצאת לבלות לא ניהלה איתי אף פעם שיחות של בת ואם תמיד חיפשתי נחמה אצל חברות שלי. במהלך השנים האחרנות שיש לי ילדים ואימי לא עוזרת לא באה אלי אין קשר חוץ משלום הילדים הורי גם חזרו בתשובה לפני כמה שנים. למשל לפני חודש הייתי מרותקת שבוע למיטה אימי לא באה לעזור לא להכין משהו לילדים ואנשים זרים באו לעזור,חשוב לציין שאמי לא אישה מבוגרת יש ביכולתה לעזור אך היא באופי שלה אגואיסטית. ממש כואב לי שכל חברותי מבלות עם אמם ולי אף פעם לא היה ולא יהיה,אני גם מפחדת שלא אדע איך להתחבר לבתי כי זה מה שלימדו אותי בבית. אשמח לתשובה ואל תציעו לי לדבר איתה כי זה לא יעזור היא אישה אטומה.

שלום אתי, לא, לא אציע לך לדבר עם אימך, כי נשמע שאין כל כך עם מי לדבר. אני חושב שלכל המטופלים שלי, בעבר ובהווה, יש סוג של קשר דומה לזה שאת מתארת עם אימותיהם, וזה אכן מקור לצרות רבות. אין לך ברירה אלא לקבל את אמך כמו שהיא. המלצתי היא כן לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעבור חוויה מתקנת עם מטפלת אישה, דבר שגם יכול לעזור לך להימנע מהדבר שאת מפחדת ממנו והוא לחזור על אותן שגיאות עם ילדייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ד"ר רובינשטיין שלום! תודה על התגובה אבל ניסיתי להסביר שזה דבר שמטריד אותי ביום יום ואני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה הרבה,אני רוצה לציין שאין לי אחות רק 5 אחים וזה גם קשה שאין אמא חברה או אחות. אני ממש מתוסכלת מזה ולא זוכרת הרבה דברים מילדותי אולי אני מדחיקה,אבל מדי פעם עולים בי זיכרונות לא טובים מהעבר . האם דבר זה הוא תקין?