מחשבה מבלבלת

שלום ד"ר רובינשטיין האם רצון/צורך פנימי , תת מודע, של אדם יכול לגרום להופעתו של דיכאון מאז'ורי?? האם יתכן שצורך מסוים שלי גרם לדיכאון שלי, ועכשיו, שנה לאחר מכן, אני משמרת אותו ? הנושא הזה עלה בטפול,ואני מאוד מבולבלת. יצאתי מהפגישה עם תחושת אשמה חזקה שאני הסיבה לדיכאון, ואני לא רוצה לצאת ממנו ,ולכן אני משמרת אותו. (המטפלת הסכימה שאני משמרת אותו) לפעמים אני מנסה להנות מדברים,אבל אני לא מצליחה,קשה לי. לפעמים אני מדמיינת את עצמי עושה דברים שבעבר נהגתי להנות מהם,אך קשה לי להתחבר אליהם, אני לא יכולה לראות את עצמי נהנת כמו בעבר. אין לי יותר את היכולת להנות כמו בעבר. אולי בגלל זה אני מעדיפה לשמר את הדיכאון? אולי בעצם יש לי יכולת להנות, אבל אני בזדון לא משתמשת בה? יש לי תחושה שאני זו שיוצרת בכוונה את כל הקשיים שלי, שיש בי איזה שהוא צורך לזה שאני לא מבינה אותו. וזה יותר מבלבל, מכיון שבסך הכל אני מתמודדת עם הכל לבד, לא מעמיסה על הסובבים אותי את הקשיים שלי, קשה לי לעבוד, אבל אני עובדת כדי לפרנס את עצמי ולא להפיל את האחריות על המשפחה. כמו כן,בימים שאני מרגישה יותר טוב, אני משתדלת "לזרום" לפגוש אנשים, לצאת מהבית וכו'. האם אני יכולה ליותר מזה אך אני לא לא מתאמצת מספיק ? אז מה יצא לי מזה שיצרתי דיכאון ועכשיו אני גורמת לו להמשיך ? אולי כל התיאוריות על חוסר איזון כימי במוח וכל ההסברים הביולוגים האלה, הם סתם ניסיון להפיל אחריות על משהו אחר ולא על האדם ? או שאולי זה נכון עבור חלק מהאנשים אך לא לכולם ?

שלום קרן, לא הייתי אומר שיצרת את הדיכאון, אך מניסיון רב בטיפול באנשים הסובלים מדיכאון, עם כל הסבל הנגרם להם מהדיכאון, הוא גם מהווה "מקום בטוח" ויש בו הרבה רווחים מישניים, כלומר, באיזה שהוא מקום "משתלם" להם להיות בדיכאון. דיכאון מקנה "פטור" מכל מיני דברים ובעיקר מאחריות. מקריאת פנייתך מתקבל הרושם שאת הרבה יותר מדיי נוברת בתוך עצמך במקום לנסות לצאת קצת מעצמך ולעשות דברים. חיטוט עצמי במקרי דיכאון הוכח בעליל במחקרים שנעשו בשנים האחרונות כמזיק ומנציח את הדיכאון: http://giditherapy.com/avtava.html . שמרי את העיסוק בעצמך לפגישות הטיפוליות ונסי לחשוב לבד ויחד עם המטפלת על עשייה שתחייב התייחסות לזולת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com