קורבן של BPD

דר' רובינשטיין שלום, מזה 8 שנים אני מנהלת מערכת יחסים עם גבר אשר סובל מ-BPD. שנינו גרושים והורים לילדים. אני בת 36 והוא בן 40. לצערי, אינני יכולה לומר שאלו היו 8 השנים היפות בחיי. נהפוך הוא, אלו הן 8 השנים הקשות ביותר. הכרנו מיד אחרי שהוא נפרד מאהבת חייו והיה פצוע וחבול ריגשית, מדוכא ואובססיבי לגביה. בחולשתי הרבה, לא יכולתי להיפרד ממנו למרות הידיעה (וכמובן, חוסר ההסכמה המוחלט) כי הוא עדיין נפגש עם חברתו הקודמת ועדיין מייחל להסכמתה לחזור אליו. במשך כשנתיים סבלתי והתייסרתי כאשר גיליתי פעם אחר פעם, כי הוא שוב היה איתה ושוב נעלם לי מבלי להתקשר במשך שבוע ולפעמים אף יותר. הריטואל היה קבוע: הוא היה מפגין רגש אמיתי ועמוק מאוד כלפיי, הוא היה מאושר ורגוע כאשר היה לצידי וכך פתאום הוא היה קם בבוקר, עצבני להחריד ובשלב הזה כבר הייתי בליבי יודעת שלא אשמע ממנו ולא אראה עד להתקף הגעגועים הבא. בחלוף שבוע או קצת יותר הוא היה מתקשר ומתחנן שאסלח לו ולא אשפוט אותו. היו לנו אלפי פרידות ואלפי נסיונות לחזור ולנסות לחיות יחד, אך כל נסיונותינו היו לשווא. נפרדנו לפני כ-4 שנים, נותרנו בקשר בכל השנים הללו, המשכנו לאהוב והמשכנו לסבול. לפני מספר חודשים ניתקנו כל קשר (אחרי פגיעה נוספת בי, כמובן) ובמשך חצי שנה לא שמעתי ממנו כלום. פתאום, כרעם ביום בהיר, הוא מתקשר אחרי חצי שנה, אנחנו נפגשים והוא משתפך בפניי כמו תינוק נטוש ואומלל, מספר לי כמה קשה לו בלעדיי, כמה שהוא עדיין אוהב אותי ומתחיל לדבר איתי על נסיון נוסף להציל את הקשר שלנו ולעבור לחיות יחד, לעשות ילד משותף. מיותר לציין כי כבר למחרת בבוקר, הוא הרגיש כאילו כל שדי הגיהינום בעקבותיו ובמשך חודשיים הייתי סבלנית, סלחנית, מבינה ואפילו לקחתי אותו לרופא המשפחה בעניין (הוא לא מוכן ללכת לפסיכיאטר) והרופא רשם "רסיטל" 20 מג'. הוא אמנם קנה את הכדורים, אך 3 ימים אחרי הפסיק את הטיפול, וכמובן, בפעם המיליון, שוב נעלם לי. זמן קצר אחרי התברר לי שהוא מטייל עם חברתו משכבר בקניון ובעצם כל השנים נשאר איתה בקשר. לטענתו הוא איננו אוהב אותה ובעצם אוהב אותי אך הוא לא מצליח לבנות איתי מערכת יחסים מחייבת למרות רצונו העז והכנה. לדבריו, הוא פוחד מכישלון של קשר נוסף ואינו מצליח להשתלט על פחדיו. היום, חודש וחצי אחרי, אני בלעדיו, אני כואבת את כאב הפרידה ממנו בפעם המי יודע כמה, ובתוך תוכי לא מרפה ממנו. אלמלא ההפרעה הזו, הייתי בוודאי המאושרת בבנות. מה ביכולתי לעשות בכדי להתמודד ביתר קלות עם אדם הלוקה בהפרעה זו? אנא תשובתך המהירה. תודה

שלום קוקו, הרשי לי, קודם כל, לתקן את הכותרת שנתת להודעתך, כי היא אמנם מבטאת בדיוק את הרגשתך, אך אינה מתארת את המצב. אינך קורבן של הגבר הזה. את קורבן של עצמך בלבד. הכנסת את עצמך לקשר סימביוטי עם אדם מופרע ולא יציב ואת מפיקה מכך רווחים מישניים משמעותיים. הוא סובל, את סובלת מההשלכות של הסבל שלו, אך לקחת על עצמך תפקיד של "המלאך המושיע" שנמצא שם תמיד כדי "להציל" אותו (בעיקר מעצמו). נשמע כמו הסדר שלמרות הסבל הרב של שניכם, "משתלם" לשני הצדדים: הוא מרוויח "חוף מבטחים" שאליו תמיד יוכל לחזור ואת כבר יודעת, למרות הסבל הרב, שהוא תמיד יחזור כי הוא זקוק לך, את עוגן חייו. את גם דואגת לו כמו שדואגים לאדם חולה או לילד וכך את מרוויחה שליטה בסיטואציה ומנטרלת את התלות שבדרך כלל קיימת בקשר אהבה. המלצתי לך היא לפנות לטיפול כדי להבין מה את מרוויחה מהקשר הלא בריא הזה, האם את מוכנה לוותר על הרווחים הללו ולעבור את מה שצריך לעבור כדי להיכנס לקשר שיוויוני יותר עם אדם אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

"אדם מופרע ולא יציב" - פוגע מאוד