עולם של צער

בזמן האחרון אני מסתובב בתחושה של סלידה מהעולם הזה, אני מרגיש שהעולם מלא בכאב ועצב וסבל שלא יתואר, שחיטות תוקפנות אדישות שינאה. אני מרגיש גם מתוסכל מהעולם שקרוב אליי, ה"חברים" כביכול, ה"משפחה" כביכול החברה הישראלית והאנושות בכלל איך זה שנהיה נדיר למצוא מישהו שמבין אותך, זה שצריך להתרגל לפעמים לעובדה שאנשים שאתה אוהב לא אוהבים כמוך. להתרגל לבינוניות, לבדידות, לטבע הרע המובהק של העולם לעובדה שאין גאולה ראיתי לא מזמן תוכנית על ג'ו לואיס(מתאגרף שחור מפורסם משנות השלושים) שניצח את גדול המתאגרפים הגרמני - מקס שמרלינג. וזכה לתהילת עולם אבל עדיין לא יכל לשבת בחלק הקידמי של האוטובוס או ללכת לשירותים ציבוריים. זה גרם לי לבכות, הבנתי שאין משהו שמחבר בין בני אדם, המחשבה שהייתה לי כילד שכולנו פה ביחד כאילו מתה עם הזמן ועכשיו אני מרגיש שכאילו כל אדם דואג לעצמו אני לא יודע איך להתמודד עם התחושה שכל כך רע בעולם הזה, שהמון אנשים סובלים שהכל יכול לקרות. התפטרתי מהעבודה ואני מוצא שאין לי חשק לצאת מהבית, אני מרגיש מאוד בודד. קשה לי להפתח, אין אף אחד בעולם שאני באמת בוטח בו

שלום איש, כפי שאתה בוודאי מבין, העולם שמסביבך לא השתנה בזמן האחרון, אלא תפיסתך אותו. מתיאוריך עולה שאתה נמצא בדיכאון ועל כן המלצתי לך לפנות לפסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי ולפסיכותראפיסט לצורך התחלקות ברגשות הקשים שאתה חווה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה על התגובה אבל אני לא חושב שיש לי בעיה ריגשית אני חושב שכל אדם בעצם אמור להרגיש כמוני.. איך אפשר שלא? זאת אומרת תרופה יכולה לשנות את המציאות הזאת? אם אני אקח תרופות אז כל הבעיות שלי יעלמו? אני לא חי בבועה, אני מכיר את האופציות האלה, למה תמיד התשובה היא דיכאון למה לא הגבת למה שכתבתי? אלא רק העלת את האפשרות שיש לי דיכאון לדעתי הדרך היחידה להרגיש טוב היא להתעלם מכל מה שכתבתי אבל אז אנחנו סתם עושים את עצמנו לטיפשים