התקפי חרדה וקלונקס

דוקטור שלום אני בת 53. בגיל 46-7 קיבלתי התקף חרדה נוראי. לאחר שנשללה אופציה של התקף לב (לפי א.ק.ג.) או כל בעיה גופנית אחרת , הבנתי בעצמי שאני בהתקף חרדה. קבלתי קלונקס שעזר. הייתי כשנה וחצי על קלונקס 0.5 כדור לפני השינה. לקראת סוף תקופה זו הפחתתי בהדרגה את המינון עד להפסקה טוטלית. שנתיים הייתי ללא כל התקף וללא סימפטומים. בגיל 49 לערך, קיבלתי התקף שני חזק מהקודם. מיד חזרתי לקלונקס- כדור בבוקר וכדור בערב. עד היום אני לא יוצאת מטר בלעדיו. ההתקפים החזקים לא חזרו, אבל הסימפטומים תמיד שם. אם אני מורידה מינון בהדרגה, לאחר כשבוע אני מקבלת "תזכורת" בצורת סימפטומים של התקף שמגיע. היום אני על כדור ביום לפי הצורך, בעיקר לפני השינה. אני לא מבינה איך אפשר לעבור התקפים כאלה ללא תרופה. זה לא רק פלפיטציות, הזעות, קוצר נשימה, התעלפות, חוסר שליטה, ועוד. זו פשוט תופעה שאי אפשר לעמוד בה. אין לי הסבר במילים. אי אפשר להסביר את התחושה האיומה. אין מילים לתאר את נוראות ההרגשה. (בלידה את יכולה לפחות לתת דימוי - "כאילו שמו לך דינמיט בבטן ופוצצו אותך מבפנים"). אני בן-אדם שמאמין בתזונה בריאה, באורח חיים נכון, ביוגה, בפעילות גופנית, ובכמה שפחות כימיקלים בגוף. אני גם אשה אופטימית, עם חדוות חיים, מנהלת חיים נורמטיבים עם בעל ו-4 ילדים (21-29). איך אני מתפטרת מהתרופה? ניסיתי ולא הולך. תודה מורן

למורן שלום, רק לשם הדיוק נראה לי שאת מתארת התקף של פאניקה ולא של חרדה, אבל גם פאניקה שייכת לקבוצת החרדות. יוגה וכל שיטה של הרפיה יכולים לעזור מאוד כמו גם ספורט. כמו כן הייתי מציע לעבור בירור גופני לגבי הורמונים-גיל המעבר, B12, בלוטת התריס, שומנים בדם, ובדיקת דם כללית כפי שרופא המשפחה ימליץ. בקשר לקלונקס הבעיה היא מורכבת מעט. ראשית הקלונקס במשך תקופה ארוכה אינו מזיק לבריאות ואפשר להגיע לגיל 120 עם הטיפול הזה. כך שחשוב להפסיק עם הקלונקס אבל זו לא סיבה להכנס ללחץ ואם הגמילה נמשכת זמן ארוך אז זה לא נורא. הקלונקס אומנם ממכר וזו הבעיה העקרית שלו. התופעות שאת מזכירה והקשורים לירידה במינון יתכן ונגרמו בגלל תופעות של גמילה ויתכן שבגלל החרדה, ההבדלה המבדלת קשה. ההתרשמות שלי שמדובר בתופעות של הפסקת הקלונקס כלומר תופעות שנגרמו עקב הירידה במינון ולא בגלל החרדות. לכן ההמלצה היא להפסיק לאט לאט ואפילו יותר לאט ממה שניסית עד עכשיו. אפשר לנסות לעבור לוואליום שיותר קל להגמל ממנו אבל נשארנו עם אותה הבעיה. אין לכך תרופת פלא או פתרון פלא ואין ברירה אלא צריך הרבה סבלנות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

מעניין ד"ר פעם ככה ופעם ככה....

לדעתי את צריכה לעבור לאפקסור ואת חייבת להיגמל מהקלונקס יהיו כמה התקפות חרדה בדרך...אבל קטן עלינו!! לפעמים אני שואל את עצמי איך זה שקודם לוקחים כדורים ורק אחרי שנה שנתיים מתחילים לשאול שאלות?? חברה תפסיקו ליהיות נאיבים!!

שלום לדוקטור ולאור אכן גיל המעבר חל עלי. לקחתי פרימריל במשך שנתיים והתקפי הפאניקה לא הושפעו כהוא זה. הם היו שם!!! B12 אצלי תקין לגמרי. את ההפחתה עשיתי בהדרגה איטית ביותר. כבר אמרתי שאני מאד מודעת. כל חודש ירדתי ברבע כדור בערך ואפילו לאט יותר. שומנים בדם וכולסטרול יש - לא היסטריים אבל קצת מעל הממוצע. היום הם מטופלים בסימובל והערכים נורמטיבים שוב. מה נשאר? סבלנות. אבל גם היא לא עוזרת. לאור - לא קטן עלי בכלל. יש לי סף סבל גבוה מאד, ויכולה לשאת כאבים ברמות גבוהות, יש לי סף לחץ גבוה ויכולה לשאת לחצים ברמות גבוהות, אבל התקפי הפניקה באמת ובאמת בלתי נסבלים, ואני לא יכולה להסביר למה - כמו שאמרתי. לקחתי כדורים כי היה בלתי אפשרי להיות בלי - וגם זה לאחר התיעצות עם פסיכיאטר מומחה. אני אחראית. הפסקתי לאחר שנה וחצי כי הרגשתי יותר טוב, ואני שונאת כימיקלים ודברים מלאכותיים, בעיקר בתוך הגוף. אז איפוא הנאיביות בדיוק? אנחנו כולנו חיים לפי ניסוי וטעייה. חשבתי שאני יכולה כבר בלי, וצדקתי לשנתיים. אח"כ זה חזר. זו תופעה לטנטית שחיה לה אצלך בגוף ומתפרצת כשמתחשק לה או לפי כללים בלתי ידועים לך. מבין?

אכן היטבת להגדיר זאת נכון - ההתקפים תמיד נמצאים איתך בגוף- ותמיד מתפרצים משום מקום - אולם אני ,במהלך רוב שנותיי הבוגרות - מגיל 18 לערך (אני בת 32)פשוט חייה עם זה - יש שנים שלא היה לי בכלל , ובשנה שעברה פתאום זה שוב צץ. אני אישית גיליתי קשר הדוק בין דחק נפשי - כן כן , במקום להוציא אנחנו מדחיקות רגשות שלילים עד כדי כך שהגוף לא מסוגל להכיל יותר את אותם לחצים ומתחים ופשוט הגוף "מספר לנו סיפור" - בצורת התקפי פאניקה - מן תחושה נוראית של חוסר אונים משווע, רצון לברוח לאן שהוא ,פחד מהתקף לב,פחד להשתגע ,תחושות גוף נוראיות - נראה לך שכולם מתסכלים עלייך וחושבים שאת משוגעת,,,(נכון שאני קולעת בול אכן חיינו לא קלים - אבל חייבים ללמוד להרפות את עצמנו ,לחשוב חיובי , לא לקחת על עצמנו בעיות שלא קשורות אלינו ,ללמוד לאהוב את עצמנו ,ובעיקר לפזז לנו בלחש כל יום את "תפילת השלווה" : " אלי תן בי את האומץ לשנות את מה שביכולתי לשנות תן בי את הכוח לקבל את מה שאין ביכולתי לשנות ואת התבונה להבחין בין השניים" שתדעי רק טוב וכולנו איתך כי אנחנו עוברים את אותו הדבר בדיוק ,,,,

לאלי בתור "פולניה" ניתן היה לחשוב שבאמת חשוב לי מה האחרים חושבים , שאני משתגעת, וכו' אבל כמו שאומרים באנגלית: I couldn't care less. כלומר - ממש לא מזיז לי מה חושבים מסביב. מה שנורא היא ההרגשה שאת הולכת למות, ואין לך שליטה על זה, והנה המוות מגיע ואת עושה שריר חזק כדי לא לאבד הכרה ולא להתעלף, והגוף שלך "מת" להתעלף כבר, ואת נלחמת על ההכרה שלך שלא תאבד לך אחרת את, כאמור, מתה. זוהי תחושה, שמי שלא עבר אותה, אי אפשר להסביר. כולל לא קהילית הפסיכיאטרים. ואני מאחלת להם שלא יחוו וימשיכו לנחש את התחושה מתוך הסברים מדעיים. לידיעתך - בארה"ב יש ערכה המכילה מספר רב של קלטות וחוברות הדרכה באנגלית המאמנות את הפציינט להתמודד עם הפניקה ולפתור אותה כמעט לחלוטין. אם תרצי, אתן לך פרטים. חוץ מזה - תרדי מקפה וכל קופאין אחר - יש לו תרומה לזרוז תסמינים, כמו"כ אל תשתמשי בג'נסינג שהוא גורם מעורר, ואצל רופא השיניים תבקשי זריקות הרדמה שלא יעוררו את האדרנלין בדם. אלה מקצת מן הטיפים שעוזרים להלחם במחלה. בברכת סולידריות לצרות מורן