לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב! אני חייבת תשובה יותר ברורה. אמרת שלא כל אחד חוזר למצב הקודם שלו לפני הפסיכוזה, במה זה תלוי? אני לא חולה בסכיזופרניה על אף, שבתחילה עברתי משהו קצר וקל ומיד חזרתי לעצמי בכל המובנים (האירוע קרה בעקבות התכתבות והתחפרות בפורום פסיכולוגיה) חצי שנה מאוחר יותר, גם בגלל כתיבה בפורום פסיכולוגיה, ארעה לי משבר פסיכוטי אך, ארוך יותר (ללא הזיות או שמיעת קולות) ומאחר וכבר לא הייתי במסגרת של עבודה ועשייה, ישבתי בבית. כיום אני שנתיים+ אחרי והמצב השתפר מבחינת החרדות אך, עדיין אני מרגישה את סוג הדכאון עליו דיברת: חוסר חיות, ירידה קוגניטיבית ורגשית. נעשה לי אבחון פסכולוגי ולא הראה על ליקויים פוסט פסיכוטיים וכמו כן אחרי בדיקות מקיפות לא העלו חשד לסכיזופרניה. ועכשיו אני דואגת, כי לא הייתי נתונה בתוך עשייה מאז ובנוסף, אני מרגישה שחלה ירידה ואני חוששת כי קצת מאוחר לשיפור משמעותי על פי העולה מדבריך....שככל שעובר הזמן הסיכוי לשיפור קטן...למה זה? אם אני אתאמץ...והרשם לקורס, ואחפש עבודה, האם אין ערבון מלא לכך שאחזור לעצמי באופן מלא? אני לא מבינה , למה זה הדבר? במיוחד שאני לא חולה! האם יש משהו משמעותי שאני יכולה לעשות בשביל להאיץ את השיקום? האם אין דבר שיכול לעזור? אני לא מוכנה להשלים ולקבל את זה! אני לא אהיה מוכנה לחיות כפי שאני חיה היום! הייתי אדם מלא חיות ועשייה, בתפקיד בכיר ובשגשוג בחיים. תודה מאיה
למאיה את שואלת מספר שאלות ומבקשת תשובה קצרה, אני אשתדל. בכל אופן אם עברת אבחונים ונאמר שאין מדובר בליקוי פוסט-פסיכוטי וגם אין מדובר בסכיזופרניה אז אין לך מה לדאוג. אכן חשוב שתתחילי ממקום כלשהו, לימודים, עבודה, חברה וחיים עצמאיים. כאשר תתחילי אני משוכנע שתתקדמי ותמשיכי להתקדם ולחזור לעצמך. כל טוב דר' גיורא הידש
תודה על תשובתך, אני חייבת לציין שיש אצלי שיפור גדול ולמעשה כמעט חזרתי לעצמי מלבד דבר אחד משמעותי שעושה את כל ההבדל. אני קמה כל בוקר עם דפיקות לב מהירת וחרדה. אני מתקשה להתרגל ולחיות כאילו לט היה הדבר. מאז שאני פותחת את עיניי, אני נהיית מכווצת מפחד וכך גם מחשבתי תקועה ונעולה על הטראומה. אני כנראה סובלת מהפרעה פוסט טראומטית או מחרדה כרונית. האם יש דרך לדעתך להשתחרר מהטראומה? האם הפרעה פוסט טראומטית נחוות לכל החיים?
