מה עושים?

מזה כשנתיים אני נוטלת פבוקסיל בתחילה במינון של 100 מ"ג עד 150 מ"ג לסירוגין וכיום לאחר פטירת אבי: 200 מ"ג. במשך השנתיים הללו הייתי במעקב של פסיכיאטרית מומחית 10 פעמים לערך ותקופות ארוכות של חודשים בין לבין פשוט המשכתי ליטול ללא מעקב פסיכיאטרי אלא על ידי רופא המשפחה שנתן לי מרשם ותו לא. נוסף לכל בעיותי אני סובלת ממונוגלאוקוזיס ואני חלשה ברוב שעות היום, רוצה לישון לעיתים תכופות, עצובה, מיואשת ומדוכדכת אך לא מנסה להתאבד כבעבר והיאוש נעשה יותר נוח בעקבות נטילת הפבוקסיל. עלי לציין גם שאני חשה תנודות מאד חדות במצב הרוח שינויים שמסיבה חיצונית לא מובנים לי. החשש הגדול שלי זה מתקופת ההסתגלות לתרופה חדשה והחשש לתלות פסיכולוגית בה ולא החשש מהתמכרות שלא קיים ברוב התרופות החדישות. האם חששי מוצדק? ועלי להמשיך לסבול? או שיש פתרון של מייצבי מצב רוח שלא גורמים לתופעות לוואי קשות ולא להתמכרות או לתלות? האם עלי לגשת לפסיכיאטרית שטיפלה בי בעבר וכבר 8 חודשים לפחות לא ביקרתי אצלה מהחשש להסתגל לתרופה חדשה. ולדווח לה על תחושותי ועל השינוי החיצוני והפנימי, הפיסי והנפשי שחל בי ובמצבי? האם מייצבי מצב רוח אינם מיועדים בהכרח לחולים פסיכוטים הסובלים ממאניה דיפרסיה? אשמח שתרגיעי אותי בכל האלמנטים שמניתי.

שלום, אני חושב שהחששות מובנים למרות שסביר שמעבר לתרופה אחרת תעבור בשלום ללא קשיים. עם זאת אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא לחזור לפסיכיאטרית למעקב ולהערכת מצבך הנוכחי ונראה לי ששיחות-פסיכותרפיה הן החשובות ביותר כעת. כל טוב דר' גיורא הידש