שכנוע לקבלת עזרה רפואית

אחי בן 47 ומזה חודשיים מס' סובל מדיכאון. אנו במשפחה, אשתו, אחיותיו וגיסיו וחבריו מנסים לשכנעו לקבל טיול פסיכולוגי נוסף לטיפול התרופתי והוא מסרב בכל תוקף. הטיפול התרופתי אינו מועיל לו למרות שהרופא מחליף לו אותו לאחר שבועיים שלושה. הוא טוען שאין לו שלוות נפש. מסרב לצאת מהבית, לביקור משפחתי, לעבודה, לקניות אינו קורא עיתונים/ספר אינו צופה בטלויזיה ואינו מבלה כלל. את תקוות החלמתו הוא תולה רק בטיפול תרופתי הוא אומר "אני מחכה לכדור שיוציא אותי מזה". כיצד ניתן לשכנעו שאין די בטיפול תרופתי אלא חשובה המוטיבציה שלו לשפר את מצבו והרצון להתשלב שוב במעגל החיים.

לדורית בדיכאון עמוק הטיפול התרופתי הוא החשוב והטיפול הפסיכולוגי העוזר הוא טיפול קוגניטיבי/התנהגותי, טיפול דינמי בדרך כלל אינו עוזר. כמובן שצריך לבדוק האם ישנם גורמי לחץ נוספים כמו בעבודה, משפחה וכך הלאה. הפסיכיאטר המטפל חייב להפנותו ולשכנע אותו לטיפול פסיכולוגי. איני חושב שאתם תצליחו לשכנע אותו במידה והפסיכיאטר לא יתמוך בכך. לא כדאי להחליף תרופה אחרי שלושה שבועות, כדאי לחכות לפחות שישה שבועות לפני שמכריזים על תרופה שהיא אינה עוזרת לאדם מסויים. שלושה שבועות זה קצת מוקדם מדי. כל טוב דר' גיורא הידש

אחי בן 47 וכנראה שנמצא בדיכאון עמוק. הוא מטופל אצל רופאה בקופת חולים שרואה אותו אחת לשבועיים. השבוע היה אצלה בביקור והיא נתנה לו גלולה נוספת שנקראית tegretol עליו לקחת חצי בבקר וחצי בערב. הוא תולה הרבה מאד תקוה בתרופות והיה בטוח שהגלולה תשפיע אחרי יומיים אולם היא לא השפיעה לדבריו. הוא ממשיך לטעון שאינו ישן בלילה וגם ביום שהוא שוכב אינו נרדם. הרופאה נתנה לו מירו לשינה. בימים האאחרונים הוא נעשה יותר קצר רוח ואינו מוכן לצאת מהבית כמעט בכלל. לשבת איתנו הוא אינו מסוגל יותר מחצי שעה לכל היותר, לדבריו. התחושה שלנו שהוא אינו רוצה לצאת ממצבו. כמה שאנו מנסים לשכנע אותו לצאת להליכה ברגל לזמן קצר עם אחד מהגיסים שלו, הוא מסרב ומבקש שנעזוב אותו. הפגישות עם הרופאה קצרות והיא אומרת מעט מאד.

בהמשך לשאלתי כיצד לנהוג כלפי אחי, אני חוזרת ושואלת כיצד אנו צריכים לנהוג? האם להמשיך ולנסות לשכנע אותו לצאת מהבית או להניח לו לנפשו ואז יש סיכוי גדול מאד שהוא לא יצא בכלל מהבית ואולי, וזה סביר ביותר, ישכב כל היום במיטתו. הרופאה המליצה לו לצאת מהבית ולהרבות בשהיה בטבע, כדי שירגע. אנו, כל בני המשפחה, הוריו, אחיותיו וגיסיו מוכנים להרתם למשימה לצאת איתו כל יום למס' שעות לטבע, לפארק או לכל מקום אחר. אבל הוא מסרב, הוא לא מוכן לצאת איתנו ואיננו מצליחים לשכנע אותו. מה לעשות? אנו מרגישים חוסר אונים כלפי מה שקורה לו והלב כואב כואב ביותר. אנא עזור לנו. תודה.