דיכאון וחרדת נטישה

האם תוכל לפרט את הידוע לך על הקשר בין השניים (מעבר למובן מאליו) ולהפנות אל איזשהו מקור שמצביע על דרכי טיפול.האם ההתגברות על חרדת נטישה כרוכה בקושי רב?

דיכאון נטישה בין הגילאים של שנה וחצי לשלוש שנים מתפתח אצל הילד, קונפליקט בין הדחף ההתפתחותי לאינדיבידואציה ולאוטונומיה לבין האובדן של המשאבים הרגשיים של האם שצמיחה כזו תחולל. הילד זקוק למשאבים בכדי לגדול; אם הוא גדל המשאבים נלקחים. כך מתעוררים רגשות הנטישה שלו (דיכאון, זעם, פחד, פסיביות, חוסר ישע, ריקנות וחלל). הדיכאון כולל רגשות של הרעבה, ייאוש ומוות, של אובדן משאבים חיוניים שלעתים קרובות מבוטא אצל המטופל כאובדן חמצן או דם או איבר בגוף. רגשות אלה הינם בלתי נסבלים והם מטופלים על ידי מנגנוני הגנה של פיצול אגו והכחשה. למרות שהילד מופרד מהאם הוא נצמד אליה בכדי לגונן על עצמו מפני חזרה למודעות של רגשות אלו. הפיצול וההכחשה מחוזקים עוד יותר על ידי מנגנוני הגנה שונים: acting out, הצמדות, תצורת תגובה, מנגנונים אובססיביים קומפולסיביים, השלכה, הכחשה, בידוד, וצמצום רגשי. תחושות הנטישה ממשיכים להקרין את כוחם המציף אך החבוי בשל העיקשות והכוח של מנגנוני ההגנה הפועלים לשמרם תחת בקרה. הגנות אלו, עם זאת, חוסמות בפני המטופל את ההתפתחות המלאה דרך השלב של ספרציה-אינדיבידואציה לאוטונומיה. הוא סובל ממחסום התפתחותי. הוא לכוד, ניתן לומר בזרם הביניים, בדרך שבין שני שלבים של התפתחות: הוא נפרד מהשלב הסימביוטי, אך לא התפתח באופן מלא דרך ספרציה-אינדיבידואציה לאוטונומיה. פיקסציה נרקיסיסטית אורלית בכדי להבין את ההשלכות הרות האסון של אירועים אלו להתפתחות של מבנה האגו של הילד, יש לעבור למסגרת התייחסות אחרת, משמע, הרצף הפסיכו-סקסואלי של פרויד, אשר יש לו נקודות מפגש עם מה שנידון עד כה. פרויד דיבר על שתי פאזות: האוטו-ארוטית והנרקיסיסטית המטרימים את הפאזה האוראלית של ההתפתחות. סימביוזה הינה פאזה נרקיסיסטית וספרציה אינדיבידואציה מוזמנת על ידי האוראליות. סביר שהמחסום ההתפתחותי הגבולי מתרחש או בפאזה הנרקיסיסטית או בשלב האוראלי המוקדם. ככל שהחסימה מתרחשת מוקדם יותר כך סביר יותר שהתמונה הקלינית של המטופל תדמה לזו של הפסיכוטי, וככל שהוא מתרחש מאורח יותר כך סביר יותר שהתמונה הקלינית תדמה לנוירוטית. בכל מקרה, המחסום ההתפתחותי יוצר פגמים חריפים בתפקודי אגו. מבנה האגו נותר ב"קיבעון נרקיסיסטי אוראלי". שני אפיוני מפתח של מבנה אגו זה, החשובים כל-כך להבנת התגובה של המטופל לפרידה, הינם העיקשות של פיצול אובייקט והכישלון בפיתוח קביעות אובייקט.

הנושא והקשר מאד מענינים אותי. אנא, הסבירי ביתר פשטות על הקשר בין דיכאון ונטישה. האם ילדה שנעזבה ע"י אביה בגיל צעיר,[אבל נשארה עם אמה] יכולה לפתח אישיות פסיכוטית? [זה פחות או יותר מה שקרה אצלנו...]מחכה לתשובה בתודה, ש.

הנה המקור: http://www.summit.org.il/art/art2-001.html

לרונית קיים קשר ותיאורטית קשר הדוק. קודם כל לפי בולבי האנגלי- ניתוק תינוק צעיר מאמו עלול לגרום לדיכאון חמור - אנקליטי. ניתוק או נטישה בגיל מאוחר יותר גורם גם לדיכאון וחרדה. הדוגמא הבולטת ביותר היא כאשר האמא משאירה את הילד בגן לבד ביום הראשון או השני. הילד בהחלט יכול להיות עצוב/דיכאון במשך כמה שעות. אם הטראומה קשה יותר עלול להיותשבר באישיות ובעיקבות הרגישות נטיה לדיכאון בגיל מבוגר יותר. לצערי ההסבר הוא קצר מאוד אבל זה לב הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש