התפרצויות זעם
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני נשואה שנים ארוכות ויחסית (כמו כל דבר בחיים) טובות. לבעלי ולי נושאי שיחה משותפים, נטיות וחיבות משותפות. לנו ארבעה ילדים רובם בוגרים. הבעיה היא התפרצויות הזעם של בעלי. כבר כשהכרתי אותו הסתבר שהבחור עצבני מאד. התפרצות הזעם הראשונה שלו הממה אותי כרעיה טריה כאשר הוא צעק, נופף בידיים (לא היכה, אך כמעט), שבר דברים, בעט וכו'. מאז הדבר חזר על עצמו מדי חודש-חודשיים. התפרצויות הזעם שלו היו לא רק כלפי, אלא גם כלפי הילדים, משפחה, מעסיקים, חברים ועוד. במשך הזמן למדתי לזהות מתי זה מתקרב. קודמים לזה בערך יום או יומיים של חוסר ריכוז, בלבול ריחוף משהו ומין חוסר התמצאות, וכשזה בא - קשה לתאר כמה זה קשה. שוחחנו לא מעט על הנושא, ניסיתי לחזק את הצדדים החיוביים כי בסך הכל מדובר באדם טוב, אבא נהדר ובעל מפנק. לא החרטה שהוא הביע אחרי התפרצויות הזעם היא שגרמה לי להשאר כל השנים אלא התחושה שהוא מנסה להתגבר וזה משהו שאינו בשליטתו. לפני מספר שנים הוא עבר שני ניתוחי מוח ומאז התקפי הזעם החריפו הן מבחינת העוצמה והן מבחינת התדירות. הגעתי למצב שאין לי כוח לסבול יותר. כל השנים בעלי התנגד לפנות לטיפול בבעיה, אבל היום כשהצבתי אולטימטום שזה או ניתוק סופי או רצון מצידו לפתור את הבעיה ולפנות לייעוץ הוא מוכן לכך. שאלותי הן כאלה: האם התקפי הזעם הן משהו מולד? כלומר איזושהי פעילות מוחית שקורית וגורמת לכך? האם ניתוחי הראש אכן החריפו את הבעיה? האם יש דרך לפתור את הבעיה דרך טיפול פסיכולוגי ומתן כלים, ואם מדובר בטיפול תרופתי מהו הטיפול ואלו תופעות מתלוות אליו? מצפה בכליון עיניים לתשובתך.
לרעיה האוהבת שלום, איני חושב שמדובר בדבר מולד אבל בהחלט כדאי להגיע לאבחון, לבדוק מתי התופעות התחילו וכך הלאה, הפרעות נפשיות מסוגים שונים עלולות לגרום להתפרצויות זעם ובעיקר הפרעה פוסט-טראומתית, כלומר האם הייתה טראומה משמעותית בגיל צעיר או בצבא? בכל מקרה כדאי קודם כל להגיע לאבחון מלא אצל פסיכיאטר, אחר כך לשקול אפשרויות טיפוליות, בשיחות או בתרופות, לכל דרך יש את היתרונות והחסרונות שלה וכמובן שאפשר גם שיחות וגם תרופות. כאשר תגיעו להמלצות אשמח להמשיך וללוות אתכם. בהצלחה דר' גיורא הידש
