הפרגון דרבן אותי לכתוב לכם שוב, הפעם- על תחושותי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
כשהתחלתי לקבל לראשונה טיפול תרופתי:: תופעות לוואי האף הסגול מושך זרמים של עצב שעוברים בקווים קווים לינארים ממרכזי הרגש במוח למרכזי הלב ברגש. וכל מה שבי רוצה לצרוח וכל מה שבי רוצה לשמוח וכל מה שבי רוצה לסלוח ולא לשכוח. זרמי כאב בידיים התכווצויות של המעיים מחשבה שנתקעת בראש וממשיכה להציק ולדרוש: קסנקס, אני? פרפנאן- 8 מיליגרם? פבוקסיל??? כן לשלום, לא לאלימות, לא לסמים... כן, אולי עשיתי שטויות, אבל זאת היתה האמת שלי... הפסיכופתולוגיה היא הצד השני של השליחות וזה גם עניין של נקודת ראות. אבל כך או אחרת, אין ממה לפחד (למרות שאני מפחדת) הרי אחרי הכל הפסיכיאטריה היא האמא הקשישה של כולנו. איפה מסתיים הגוף ומתחילה הנפש. ואם בתרופות אלטרנטיביות עסקינן אז מה בנוגע ל: נרות נשמה שירים ותפילות קלסרים והדבקות טיולים ומדורות מכתבים שנשלחים לכל העולם מבצעי נקיון- שם וגם כאן הפגנות, מלחמות שחיה בבריכה פילוסופיה, לימודים היפר של כעס, ושמחה? בזבוז של כסף, ובמון תרומות סימסטר שמתבזבז על מלחמות וכך, מוצאת מקום, לאט לאט בתוך הגוף, ליד הכאב אולי אפשר לקוות לקצת שבת ולתחילת האביב. תמי.
שרק יהיה לך טוב בחיים ותמשיכי לכתוב את אשר על נשמתך. אהבתי.
לתמי שלום, האם תוכלי להעביר לי את כל החומר שאת מוציאה באופן מרוכב למייל שלי? תודה הידש
לתמי שלום, תציצי בפורום באתר www.icallisrael.com נראה שלאחרונה הוא קצת רדום אבל אולי תעוררי אותו. ביי הידש
