התנהגות בלתי נסבלת...

שלום רב. אני נשואה מזה 28 שנים עם ילדים מקסימים, מחונכים ומחוננים. מרגע שנישאתי לבעלי בגיל מאד צעיר ציפיתי שהשתנה, כי חשבתי לתומי שאנשים לעיתים משתנים ולקחתי סיכון עצום. היום כשהילדים מתחילים לפרוח מהקן, אני מרגישה עד כמה שחיי אומללים ומרגישה דחייה ומחנק לצד בעלי ואני אינני מסוגלת מכל הבחינות לפרק משפחה, אך אולי הרופא יוכל לעזור לי משהו מנסיונו הרב. יש משהו נקודתי שמפריע לי מבעלי ואינני יודעת מימה זה נובע ואיך להתמודד עם התנהגות דוחה וכואבת זו ואם זה אפשרי בכלל לשנות. ובכן: אסור אצלו לטעות, לא לדעת מה שהוא יודע, לשגות, אסור לשאול פעם שנייה כי ישר הוא תוקף ואומר: כבר אמרתי לך , אז תקשיבי, וממשיך לפגוע, אסור אצלו לא להבין (כי הוא הבין...), כל מה שהוא יודע אני חייבת לדעת, כל הזמן אני חייבת לרצותו ואסור לי לא להבין או לטעות - כי מייד אחרי זה יבוא: ירידה, פגיעה ורמיסה. הסברתי לו שכולנו בני אדם ומותר לנו לא להבין, לטעות, להפיל משהו בלי כוונה ועוד- הוא ישר מקרין: כעס. זועף. או במילים מילוליות או פניו מקרינים כעס- היום שאני מתקרבת ל-50- יש לי פתאום סלידה ממנו, אלרגית אפילו לקולו. חוץ מזה הוא בעל ואבא טוב, מפרנס, עוזר בכל. מימה נובעת תופעה זו, לאן לפנות ואיך לשנותו. אני נמנעת להיות במחיצתו בכד למנוע פגיעה בי (מילולית...). נכנסתי לדיכאון עצום שזה מתבטא בהפסקת אכילה, עצבות ועדישות מירבית כלפיו. מה עושים , מה הסיבה ולאן לפנות? (זה היה מאז ומתמיד, ומשום מה לאחרונה זה יותר מפריע לי בצורה קיצונית). - בתודה, וסליחה על האריכות - שרית.

לשרית שלום, את מתארת מצב שבו הבעיה והגורם הוא בעלך כאשר את והילדים שלמתם במשך השנים את המחיר. התשובה הנכונה ביותר היא להפנות אותו לשיחות וטיפול אולם השאלה כמובן איך עושים זאת והאם הוא יסכים. אפשרות שניה לא פחות טובה היא טיפול זוגי, שניכם ביחד כדי לפתור את הבעיה. למרות הנישואין שאינם קצרים עדיין יש לכם עוד 70 שנים לחיות ביחד - עד 120..... בכל אופן הרבה שנים, לכן כדאי לעשות משהו בנידון. איני מכיר את בעלך אבל פעמים רבות קשה מאוד להביא את הבעל לטיפול, הרי לפי הרגשתו הוא בסדר וכולם טועים... במצב זה אין ברירה והאפשרות הפחות טובה היא שאת תגשי לטיפול כדי לחזק את עצמך ואת יכולתך להתמודד עם הקשיים שהוא מציב. למרות כל מה שכתבתי, יתכן והמצב יותר מורכב, וגם לך יש חלק בהתנהגותו והוא מגיב אליך, לכן חשוב ששניכם תפנו לטיפול משפחתי. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סיפור קצר על המשפחה שלי - אבא שלי ואמא שלי (הנישואים הכי סוריאליסטים שראיתי חוץ מ"נישואים פלוס") התחתנו אי שם באמצע שנות השבעים, והתגרשו לפני כמעט 13 שנים. כל אחד מהם אומר עד היום (וזה מכל צד, לחוד כמובן.. אף אחד הרי לא חושב בכלל מה השני אומר): היא - "כשהתחתנתי איתו, חשבתי שהוא ישתנה". הוא - "כשהתחתנתי איתה, חשבתי שהיא תשתנה". בשיא הרצינות. לא מתחתנים אם לא בטוחים. מילא להתחתן אבל להקים משפחה בידיעה שאתם לא שלמים עם הבנזוג, זה סוג של הרס עצמי!!!!