דיכאון

לד"ר הידש שלום! עד עכשיו לקחתי 40 מ"ג סרוקסט ו-2 כדורי אדרונקס עקב דיסתימיה(קשה יחסית). את הטיפול הפסיכיאטרי התחלתי כבר לפני שנה,התחלתי מ-20 מ"ג סרוקסט,שהשפיע עליי היטב ולאחר מכן נוספו כדורי האדרונקס לשם אוגמנטציה. עקב התלונות שלי על המשך חרדה בעיקר,הפסכיאטרית שלי הורתה לי להוסיף חצי כדור סרוקסט למשך 10 ימים,ואח"כ להוסיף כדור שלם.בדיוק היום הוספתי את הכדור השלם. העניין הוא שמאתמול בערך אני חשה בחזרתו של מצב הרוח הירוד ותחושת חוסר ערך עצמי קשה-ברמה שכמוה לא הרגשתי בזמן האחרון,הרגשה של חוסר תוחלת לעצמי,ייאוש מעצמי... עד כדי מחשבות חוזרות ונשנות על תקווה להיגאל,לא להיות ולא להיאלץ להרגיש את מה שאני מרגישה-התאבדות. אני חוששת שאולי המינון הגבוה של הסרוקסט אולי משפיע עליי לרעה? בנוסף,אני טרודה בבעיות כלכליות ,מובטלת,סגורה בבית,מוטרדת מאוד מהמראה החיצוני שלי ומ(חוסר)הישגיי והצלחותיי בחיים ובחברה(בת 21).לא מצליחה להתמיד בשום דבר,חסרת מוטיבציה... אני מוטרדת גם מהטיפול הפסיכולוגי שלי בקופ"ח-המטפלת לא מועילה לי מספיק- אני תקועה גם בזה,הייתי רוצה להחליף אותה אבל אין לי כסף.. גם בבית המצב לא טוב-לאבא שלי יש גם בעיות מהסוג שלי,כלומר-דיכאון,אבל מכיון שמדובר כנראה גם כן בדיסתימיה הוא לא מודע ואיננו מטופל.יש מתח ואי נוחות רבים בבית. אבא עצבני ועייף רוב הזמן,נתון להתפרצויות, אני מאשימה את עצמי שאינני עושה די להקל על מצבו,אולי עדיף שאנסה לדבר איתו על כך, אבל אני חוששת מאוד מתגובותיו(גם כלפיי וגם התגובות הנפשיות הפנימיות שלו עצמו), אמא שלי יודעת על התרופות והטיפול שאני מקבלת אבל אבא אינו יודע על כך. לא יודעת מה לעשות בקשר לעצמי ובכלל.. אודה לך מאוד על תגובתך לדברים.

ליערה שלום, אני חושב שכבר כתבת בעבר, לפי זכרוני. בכל אופן נראה שהטיפול עדיין לא עוזר לך מספיק וצריך לחשוב על החלפתו. טוב עושה הפסיכיאטרית בכך שהיא משנה ומחפשת את הטיפול המתאים לך. כעת עם ההחמרה במצבך כדאי ליצור אתה קשר (ואם לא ניתן טלפונית אז תשלחי לה פקס עם הדברים או העתק המכתב מכאן), הפקס יחייב אותה להתייחס. את מציינת שהמצב הכללי אינו טוב במשורים רבים, ישנם דברים שיהיה בכוחך לשנות וישנם דברים שאינם תלויים בך, כמו במיוחד מצבו של אביך. את צעירה, אולי עדיין אין לך מספיק כוחות, אבל אני בטוח שעם הזמן תתחזקי ותרכשי ניסיון בחיים ויהיו לך יותר כוחות להתמודד. כמובן שהפסיכותרפיה תעזור. כך שאת צריכה עוד סבלנות..... חשוב מאוד שלא תאשימי את עצמך, לא במצבו של אביך, לא במה שקורה בבית ולא במצבך. עוד קצת סבלנות ותתחילי להרגיש טוב יותר. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

יערה יקרה אני לא רופאה ולא אוכל להמליץ לך מה לעשות במצבך. אני רק רוצה להגיד לך שאני עברתי משבר מאד קשה שארך כמה שנים ויצאתי מזה רק לטובה. טוב יהיה אם תלכי לייעוץ פסיכותראפי דרכו תוכלי להגיע למצב בו תאהבי את עצמך תרגישי שאת מיוחדת ויש לך מה להציע ולא תשוי את עצמך עם אף אחד כי כל אחד מאתנו מיוחד בדרך מסויימת. את צעירה וכל החיים לפנייך ויש להם מה להציע לך. את צריכה להיות חזקה מבפנים ואז תקריני את זה כלפי חוץ ותצליחי יותר בחייך. שיהיה לך רק טוב.