איבוד אמא בגיל 17

ב. יקר! ברצוני להביע השתתפותי בכאבך.... לא, לא אגיד לך "תהיה חזק". אינני יודעת מה זה להיות חזק. אני רק יודעת שזוהי אמירה שכשאומרים אותה לאדם המוצף בכאבו, אותו אדם יודע שהוא איבד עוד מקום שיכול להכיל את בכיו. מתוך חיי אני יודעת שכשאדם מבוגר חווה אובדן הוא לעיתים מרגיש צורך עז להיות מחובק על ידי הורים אוהבים ומרגיעים (לא לכולם ישנם הורים בבגרותם ולא כולם חוו את הוריהם מחבקים ומרגיעים. אבל הצורך קיים.). מה מרגיש צעיר בן 17 שאיבד את אימו? היכן אפשר לחוש שמותר לכאוב, לבכות, לשתף, ולקבל מרחב אנושי חם ואוהב בעת אובדן ושבר? לעיתים כשאנו מכירים את עצמינו חברותיים, תלמידים טובים ושמחים, לאורך רוב חיינו נדמה לנו שאנשים מסביבנו אוהבים אותינו כי אנחנו שמחים, חברותים ותלמידים טובים. עד שלא ננסה לשים את עצמינו עם כאבינו בקרב הקרובים אלינו לא נוכל לדעת עד כמה הם אוהבים אותינו גם כשאנחנו בוכים, עצובים, כועסים מפורקים ולא מסוגלים להתרכז בלימודים. לעיתים אותם אנשים בדיוק : החברים הטובים והקרובים אצלם אתה מתגורר, יכילו את כולך: כשמח בימים שמחים וכעצוב בימיך העצובים. לעיתים ילד בן 10 שאימו חולה מאוד ונלחמת לאורך שנים על חייה לומד להיות שמח וחברותי כי הוא חש ש"יש דברים חשובים יותר" בסביבתו מאשר צרכיו ה"ילדיים". אתה, כך נראה, מכיר את התשובות שמשאירות אותך בתחושה של בדידות: להסתדר לבד אתה יודע אבל כעת אתה רוצה לחלוק... צעיר יקר: ראשית אנא ראה בפורום זה ובטלפון שלי 052-3789880, כתובת לכל מה שיעלה בתוך תהליך התמודדותך... אנא כנס לאתר של האגודה למלחמה בסרטן, צור קשר עם הסניף הקרוב למקום מגוריך, לעיתים יש להם קבוצות תמיכה לצעירים שאיבדו בנימשפחה למחלת הסרטן (אחים של...ילדים של...), גם העובדים הסוציאלים בבית החולים בו טופלה אימך (האם אימא לוותה על ידי גורם טיפולי בתקופת מחלתה?) יוכלו לסייע בהכוונה למסגרת טיפולית/תמיכתית בה תוכל למצוא תמיכה הכוונה והרבה אהבה וחום .... במידה ושתי הכתובות הנ"ל לא תימצנה מתאימות אנא צור עימי קשר ואני מבטיחה לא לשקוט עד למציאת המסגרת המתאימה לצרכיך. שלך בחום, נירה