שאלה

אבי היקר שלום רב! צר לי מאוד על אובדנכם הכבד.... המפגש הקרוב כל כך עם מחלה כל כך קשה ועם מותו של אדם קרוב הוא חווייה מטלטלת הגורמת לא אחת להתמוטטותם של מנגנוני הגנה שתפקידם לסייע מפני הצפתינו בחרדה. במחקרים שנערכו וגם הניסיון הטיפולי מצביע על נטייתם של אנשים שטיפלו בחולי סרטן שנפטרו להתלונן על מחושים גופניים (כאבים ומחושים אלו לרוב קשורים למיקום הגידול בגוף: אם למשל נסובה ההתמודדות המשפחתית עם חולה סרטן ריאות הרי שמיקום המחושים יתמקד באיזור החזה וכל שיעול ועיטוש יציפו בחרדה ובדאגה...). המפגש הבילתי אמצעי עם האפשרות של כל אחד מאיתנו לחלות ולמות הינו מציף, מפחיד ומחריד ומתבטא בריכוז תשומת הלב לגוף מתוך עירנות הישרדותית לבריאות גופינו עד למצב בו כל דיגדוג או עיצבוב מועצמים בתפיסתינו ונחוים ככאב ומצוקה המצביעים על סכנה. ראשית, על מנת להפחית את רמת החרדה יש מקום לבצע בדיקות כלליות. תוצאות הבדיקות השוללות ממצאים פתולוגיים מפחיתים את רמת החרדה באופן משמעותי. בנוסף שיטות הרגעות כגון: יוגה, מדיטציה, עיסוקים ביצירה או עיסוקים חברתיים מסייעים גם הם להפגת המחשבות הקשורות לדאגה ולבניית התסריטים השליליים המתגבשים בתודעה שלנו ויוצרים התקפי חרדה וריכוז יתר בגוף. במידה והללו לא מסייעים לשיפור איכות החיים יש לפנות לטיפול פסיכותירפויטי. בהצלחה, שלך, נירה