בדיקת מאמץ

ראשית אציין כי קיים במשפחה סיפור של מחלות לב. 2 דודותיי נפטרו ממחלת לב לפני גיל 30. שני הוריי ואף אחי (בחור בן 26) סובלים אף הם ממחלת לב. אני בת 32, מזה שנה סובלת מהרגשת דופק מהיר (90 במנוחה), תחושת עייפות בכל מאמץ קטן. קושי בעליית מדרגות. ולעיתים לחץ בחזה ואף צרבות שלא מגיבות לטיפול תרופתי. בדיקות דם תקינות למעט אנמיה וחוסר במאגרי ברזל(סובלת מזה כבר שנים רבות).בדיקת בלוטת תריס/מגן תקינות לפני מס' חודשים אושפזתי על אסתמה קיצונית שהגבירה את דופק הלב ותחושת העייפות במאמץ ואף במנוחה. כדי לשלול בעיית לב נשלחתי להולטר ומבחן מאמץ(תשובות ההולטר טרם הגיעו) להלן תוצאות מבחן מאמץ: א. מנוחה שיא מאמץ קצב לב:78 184 לחץ דם:10/80 150/80 כאב חזה:לא לא סגמנט ST תקין תקין הא.ק.ג הראה:קצב סינוס תקין סינוס טכיקרדיה ללא שינוי איסכמי הבדיקה ערכה 9 דק' במהירות של 3.4 מייל/שעה בשיפוע 14 מעלות. הבדיקה הופסקה עקב השגת עמס ממוצע המתאים לגיל ולמין. זמן התאוששות: 5 דק' שאלותיי הם: א. בבדיקה לא התלוננתי על עייפות, כלומר לא ביקשתי להפסיק את הבדיקה. אני מבינה שעקב עומס ממוצע הבדיקה הופסקה. מהו אותו עומס ממוצע? האם מדובר על דופק מעל הממוצע? ל.ד? האם זה היה מסוכן להמשיך את הבדיקה מאחר והגעתי לדופק 184 במאמץ? ב. בבדיקה נקבע כי מדובר "בכושר גופני בנוני, 97% מהדופק המירבי לא הודגה עדות לאיסכמיה, מדובר בתגובה נורמיטנסיבית למאמץ". כיצד לפי הבדיקה יודעים לקבוע שאני בכושר בינוני? איזה פרמטר קובע זאת? האם הדופק מראה זאת? האם זה שאחרי 9 דק' הגעתי לדופק כזה? ג. אני מבינה שהבדיקה תקינה אבל לא מובן לי מהזה אומר שיש סינוטס טכיקרדיה במאמץ? אם לכל אדם במאמץ יש סינו טכיקרידה? ד. אם אני רוצה להתחיל ולהתאמן ולשפר כושר סיבולת ריאה, לאיזה דופק מירבי מותר לי להגיע? האם כשעוברים דופק מירבי שמותר להגיע אפשר לקבל התקף לב?? ה. אני ממתינה כעת לתוצאות בדיקת ההולטר, האם אני יכולה להיות רגועה שלפי בדיקת המאמץ שיצאה תקינה אני יכולה להתחיל פעילות גופנית ללא כל חשש לבעית לב או כדאי לחכות לתוצאות הולטר? האם ניתן להסביר את העיפות שלי בכל מאמץ וההתנשפות במאמץ כולל דופק מהיר במנוחה בעצם מסיבולת לב ריאה נמוכה? תודה ושבת שלום

שלום עינת, שאלת שאלה מורכבת: בדיקת המאמץ שתיארת נמצאה תקינה. היגעת לדופק במאמץ המצופה מגילך (97% ממנו, שזה בסדר), לחץ הדם עלה במהלך המאמץ כמצופה, ולא נצפו שינויים איסכמיים. סינוס טכיקרדיה במאמץ היא ממצא תקין. לגבי הכושר הגופני - ככל שהיית בכושר גופני גבוה יותר, היית מגיעה לדופק המקסימלי מאוחר יותר. השאלה שמטרידה אותי היא הסיפור המשפחתי המרשים של מחלות לב שאת מתארת. האם ידוע לך ממה בדיוק סובלים בני המשפחה, וממה נפטרו דודותייך? מבחן מאמץ תקין אינו חזות הכל, ויתכן שגם בעניינך ידרש בירור יותר יסודי ומעמיק לפני שתתחילי בפעילות גופנית אינטנסיבית.

שלום ד"ר ראשית תודה על המענה המהיר. 2 דודותי נפטרו מדיסקציה באורטה, אימי ניצלה מכך(לפני שנתיים נותחה ברגע האחרון והשתילו לה גרפט באורטה העולה) אבי סובל מאי ספיקת לב סופנית, ואחי מבעיה שלא ככ ידועה לי של דופק מהיר (נאלץ לעבור מס' רב של צינתורים בגיל צעיר מאד) הבנתי שלאימי גילו בגיל צעיר שאאורטה שלה מורחבת(גילו לה את זה שהיתה בת 30 בעקבות פטירת אחיותיה), היא משום מה לא היתה במעקב כלשהו ולא היתה מודעת לכך, עד שהיום בגיל 60 היא הובאה לניתוח דחוף עקב דיסקציה באורטה. אני מבינה שאין כ"כ מה לעשות כשמגלים שהאורטה מורחבת והייתי שמחה לדעת אם בכל זאת אפשר למנוע חלילה קרע כזה של האורטה אצלי או אצל אחיי לגביי, אני ממתינה עדיין לתוצאות ההולטר ויש לי תור לקרדיולוג בשבוע הבא, השאלה היא אילו בדיקות מומלץ לעשות בכלל לאור הסיפור המשפחתי ובמיוחד לגבי כושר גופני לקראת שיפור סיבולת לב ריאה. האם צרבת יומיומית שלא מגיבה לכדורי סותרי חומצה ואינה קשורה כלל לאוכל מעידה על בעיית לב כלשהי?? אני סובלת מאד מהצרבות ולא מסוגלת יותר! תודה