אבא של טל

אני מחנכת של טל מכיתתי. טל בילדותו נחשף לאלימות מילולית ופיזית של אביו כלפי אחיו הבכור. כיום שנים לאחר הארוע טל ממשיך בסרובו לדבר עם אביו. האב מצידו מכה על חטא ומביע בפניי חרטה עמוקה על מעשיו בעבר. ההורים גרושים וטל מתגורר בבית אימו עם אחיו הבכור ושתי אחיותיו הקטנות. על פי הסדרי הראייה האחיות נפגשות עם האב אחת לשבועיים. האח הבכור סלח לאביו ואף הוא נפגש עם אביו. אביו של טל נפגש עם יועצת בית הספר והפסיכולוגית שאמרו לו כי אין זה מתפקידן לעשות גישור בינו לבין בנו וכי עליו לפנות לרווחה. וכך גם היועצת שלנו פנתה לרווחה לבקש את עזרתה בגישור. אני כמחנכת שלו , שמעתי את סיפור האב ורחמיי נכמרו עליו. האב בדמעות ובכאב רוצה בכל מאודו קשר עם אביו וטוען כי גרושתו לא מסייעת לו לקדם זאת. ליבי עם האב ששנים מנסה לחזר אחרי בנו אך ללא הועיל. חשבתי לעצמי, כי יכול להיות שיש ביכולתי לסייע לאב ולרכך את הבן למען יתקרבו זה לזה. מה דעתך?

שלום, הגם שרגשות (ורחמים בכלל זה) הם מנחי התנהגות בחיי היומיום שלנו, הרי שבבואנו לפעול כאנשי מקצוע, מן הראוי לפעול מתוך שיקול דעת זהיר ואחראי. הנער שבחר להתרחק מאביו עשה זאת, ככל הנראה, כחלק מניסיון להתגבר על טראומות עבר ולהישמר מטראומות נוספות. זו בחירה קשה, שמעמיסה צער גדול על האב, ואולי גם על בני משפחה נוספים. לטעמי, נער בכיתה י' רשאי לקבל החלטות מסוג זה, והמחוקק נתן על כך את הדעת ומאפשר הימנעות כזו מתוך בחירה. כדי לאפשר לילד לסגת מהחלטתו הקשה, נדרשים עבודה טיפולית ממושכת, ליווי מקצועי, והדרכה גם לאב. לטעמי, חשוב להמשיך לשדר לבן עד כמה אביו כואב את הפרידה ממנו, ולעזור לו להבין שאבא לעולם לא יוותר עליו. אך ההחלטה נשארת שלו, ויש לכבדה כל עוד הוא מחזיק בה. במקומך, הייתי מוותרת על הניסיון לתווך, ומתמקדת במתן תמיכה והכלה לנער, מבלי להוסיף לו מטען נוסף של אשמה. בברכה ליאת