בעיה

אני כל הזמן חושבת על המוות, אני פוגעת בעצמי, ואני לא יודעת מה לעשות יותר. אני בחיים לא יהיה מסוגלת להתאבד, זה יותר מדי מפחיד אותי וזה יפגע במשפחה שלי.. אני מרגישה לבד, וכל כך קשה לי.. אני הולכת לפסיכולוגית פעם בשבוע, היא יודעת בכללי שאני פוגעת בעצמי אבל היא לא יודעת על הרצון למות.. ממש קשה לי לדבר עם מבוגרים, אני פשוט לא מסוגלת, לכן פסיכולוגית/פסיכולוג לא עוזרים לי. מה אני אמורה לעשות? דרךאגב אני בת 16

שלום רב, יש הבדל גדול בין הרצון למות, לבין ההחלטה ליישם אותו. העובדה שאינך מסוגלת להתאבד ושאינך רוצה לפגוע בבני משפחתך מעודדת מאד, ומעידה על שיפוט תקין. עם זאת, לפחות בעיני, זה לא מספיק "להישאר בחיים", אלא לדאוג שהחיים יהיו כאלה שראוי לחיותם. וכאן יש לך עבודה :-) פגיעה עצמית, ברוב המקרים מופיעה אצל מי שמתקשים לווסת רגשות עזים. מסתבר שאפשר ללמוד לעשות זאת, ולהתמודד עם מצוקות החיים בדרכים יעילות, שאינן מתקיפות או פוגעות בנו. לפעמים, כמו שאת מציינת נכון, הדיבור על הקושי יכול להיחוות כמשימה בלתי אפשרית, ולכן יש גישות טיפול (למשל הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי - DBT) המעודדות את המטופל לרכוש תחילה מיומנויות של עמידות במצוקה, וויסות רגשי והקשבה לעצמו, ורק לאחר שרכש את היכולת להתמודד עם הצפת רגשות פונים לעיסוק בטראומה ובכאב. אני חושבת שחשוב מאד להמשיך בטיפול, ולהתמקד בשלב ראשון בחיזוק יכולות ההתמודדות שלך. כך למשל, תוכלי להרחיב את רפרטואר התגובות שלך למצבים רגשיים, ולשבור את דפוס התגובה האוטומטי (פגיעה עצמית). השאר יבוא בהדרגה, גם עם בניית האמון בקשר הטיפולי. בהצלחה ליאת