סבתא מודאגת

בוקר טוב אני סבתא לנכד בן 2.8 בן יחיד לבתי בת 34, שהזוגיות שלהם עם הרבה עליות ומורדות, עמדה פעמיים בפני גירושין בשל אלימות מילולית, וחוסר כבוד והערכה כלפי בתי, יש לציין שיש מספר דברים שגם בתי אשמה אך כל זה לא מקנה לא שום לגיטימציה להתנהגות שהיתה. נכון להיום חזרו לחיות ביחד מאחר והיא בהריון והם מנסים לשקם את היחסים לפני שמפרקים סופית את החבילה. רוב הזמן הנכד גדל אצלנו בשל הבעיות שהיו יחד עם אמו. במהלך כל חיו בשנה הראשונה גרו אצלי לאחר מכן חצי שנה בשכירות (שבמהלך זמן זה היו המון מריבות שהילד היה חשוף להן) עברה לגור אצלי 9 חודשים חזרה לביתה ל3 חודשים וחזרה שוב אלי לחודשיים. אתמול חזרה לביתה ברגשות מאוד מעורבים. יש לציין שהנכד מאוד אבל מאוד רגיל אלינו במיוחד לסבו שהוא חולה מאוד. הנכד בוכה רוב הזמן בביתו ולא נפרד מאימו לשניה בגן הוא מאוד עצוב ולא משתף פעולה (שבדרך כלל מאוד פעיל) וכל הזמן מבקש לסבא או לאמא, לא רוצה ללכת לאביו גם כשאביו מנסה בכל דרך, הוא כאילו יצר אנטי לאביו. איננו יודעים איך להתנהג לילד ומאוד קשה לנו לראותו ככה. מה גם שאביו מסרב שהילד יגיע לביתנו כל יום רק פעמיים בשבוע. היחסים בנינו מאוד קרים אנחנו טרם דיברנו איתו ולא מוכנים שיגיע אלינו. מצטערת על אורך . אך אנחנו מאוד מוטרדים ולא יודעים איך להתנהג. אשמח מאוד לשמוע את הצעתך. תודה רבה.(דרך אגב זה נכד יחיד כרגע)

שלום רב, סיפור מורכב. מאחר שבתך החליטה לנסות לשקם את נישואיה, אני מציעה לעזור לה בכך, או לפחות לא להפריע, ולאפשר להם לחזק את הקשר ביניהם ובין הילד לאביו. יתכן שההתנגדות שלו לביקורים התכופים אצלכם היא חלק מהניסיון שלו להרוויח מחדש את אהבת הילד, שמצידו מאד קשור אליכם. לטעמי, הדבר הטוב ביותר לעשות כרגע, זה להניח להם לשקם את הזוגיות, רצוי בעזרת איש מקצוע, ובכך לנסות להבטיח עתיד טוב יותר לנכדכם ולזה שבדרך. קבלו את האב בביתכם (ונסו לעשות לו מקום גם בלבכם), שכן הכעסים ההדדיים רק מנציחים את הקושי. זה הזמן לגדלות נפש סבתאית! בהצלחה ליאת