עצירות רגשית

שלום, אני אמא לילדה בת שלוש, מסביבות גיל שנה הייתה עם עצירויות קשות כולל פציעה בפי הטבעת וטופלה בהם. גמילה עברה בצורה חלקה גם פיפי וגם יציאות. לאחרונה מזה כחצי שנה סובלת מעצירויות לסירוגין כולל בעיית התנהגות וגמגום בתחילת משפט. את העצירות היא מייצרת לעצמה כאשר היא ממש מתאפקת, מתיישבת פתאום , מסתגרת בעצמה ולא נותנת לאף אחד להתקרב ופשוט מכניסה את הקקי בחזרה, (מה שיוצר תחתונים מלוכלכים לרוב). היא מטופל במרככי צואה וכן בשמן אך רק לאחר כשבוע שהגוף כבר לא יכול יותר זה יוצא החוצה בדרך כלל בתחתונים. עברנו אבחון של קלינאית תקשורת בגלל הגמגום והועברנו על ידה להמשך טיפול רגשי אך עד שמישהו יפגש איתנו אנחנו חסרי אונים . מה ניתן לעשות?

שלום רב, הטיפול בבעיות הצטאות מתמקד ברובו בהנחיית ההורים, ובמניעת תגובות רגשיות מדי לנושא הקקי. אם תקראי את פנייתך, תוכלי לראות כמה מצוקה עולה ממנה, ולפיכך, העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה שתנסי להירגע, ולהזכיר לעצמך שמדובר בפעוטה קטנה מאד, שבגלל חוויות חוזרות של כאב, עוצרת את הקקי. התגובות העוצמתיות שלך (תחושות ייאוש וחוסר אונים) רק מחריפות את הבעיה. נסי להישאר עניינית, לטפל בתחתונים המלוכלכים במינימום תגובה, ולהזכיר לעצמך שאלה דברים חולפים שאין בהם נזק ממשי. זכרי שמדובר בפעולות טבעיות ומחזוריות של הגוף, וכל ניסיון להתערב בהן עלול ליצור בעיה. נסי לא להתעסק בזה יותר מדי, וכשהיא עושה (או לא עושה) את הקקי, תני לה להתמודד עם זה בדרכה, תוך שאת עסוקה בעניינייך האחרים. טיפול רגשי והדרכת הורים בהחלט במקומם, ואל תוותרי עליהם. שבוע טוב וקל ליאת