בעיות התנהגות קשה אצל ילד בן 9

בני בן 9, ילד מקסים וחכם, עם חסר בטחון. כיום הוא בכיתה ד', מכיתה ג' הוא בבי"ס אחר בשל מעבר דירה (שמח מאוד על המעבר), מהתחלה הייה לו קשה להתחבר לילדיים אך עם הזמן משתפר ומספר שיש לו חברים ומשחק איתם. התחברות עם ילדים הייתה לו קשה גם בשנים קודמות, כל הזמן מציק לילדים אחרים, לקח להם דברים, או דחף אותם (לא במטרה להפיל או משהו אלא בגלל למשוך תשומת לב), הוא כמובן משיג תגובה רעה. מה שכן המורה תמיד שיבחה אותו שהוא מאופק ואף פעם לא עונה בחוצפה, אך... בחודשים האחרונים ההתנהגות שלו השתנתה לרעה, הוא מאוד מפריעה בשיעורים, כל הזמן מבקש לעבור מקום, ומחליט לקום באמצע השיעור ולהסתובב, לא עושה דבר, לפעמים אפילו לא מוצאי את הציוד הרלוונטי, אומר שאין לו ש"ב (אני בודקת עם ילד אחר כל פעם). גם בבית הוא נהייה חסר סבלנות, מגיב לדברים בצעקות אם הוא מקבל "לא" כתשובה, לא מוותר לאחות (בת 5) ואומר שאינו פראייר, הוא בכלל לא מודע להתנהגות השלילית שלו ולא מבין מה רוצים ממנו, ושואל כל פעם "מה עשיתי?". רציתי לשאול מה אפשר לעשות איתו? כל יום אני שומעת תלונות והצקות.

שלום עדן, האם עבר אבחון של הפרעת קשב וריכוז? האם קרה משהו בבית לאחרונה? יתכן שהשינוי ההתנהגותי אינו אלא החרפה של מצב קיים (גם בעבר היו בעיות התנהגות, גם אם מתונות יותר). אם קיימת הפרעת ADHD, חשוב לדעת על כך מוקדם ככל האפשר ולטפל בהתאם. אם אין הפרעת קשב, הטיפול יתמקד בהנחייה הורית ובשיפור היכולת שלו לעמוד בתסכולים. בכל מקרה, אני ממליצה על הדרכת הורים ממוקדת, גם טרם האבחון, כדי לקבל כלים להתמודדות מולו בבית. השינוי בבית מוביל לשינוי מקביל גם בביה"ס. בברכה ליאת

ליאת שלום, תודה על התשובה המהירה. הוא עבר אבחון שהייה בן 4 לערך, אך האבחון לא הושלם. אני נגד ריטלין (תרופות), ובלשב האחרון ויתרתי, אולי מהפחד שזה מה שיגידו לי-לתת לו ריטלין. האבחון נעצר לפני הנוירולוג, אך פסיכולוג בכיר בבי"ח אסף הרופא שלל את ההיפרקטיביות. גם אם זה בעיות קשר וריכוז, האם ניתן לתת טיפול ולעזור לילד לשנות התנהגות שלילית, בלי תרופות? שאלה נוספת: כאשר הבי"ס מתלונן על התנהגותו, האם להתעסק בנושא גם בבית או לתת לביה"ס לטפל בזה? אני מקבלת טלפונים מהבי"ס גם באמצע היום, על הפרעות בשיעור וכדומה, זה יוצר המון מתחים בבית וכעסים עליו על איך שהתנהג בביה"ס בנוסף גם בבית, אך הקושי יותר בגלל הבי"ס. בבית קשה לו לקבל לא, והוא מאוד מתפרץ באותו רגע, ואומר שלא מרשים לו דבר, אך אני מסבירה לו בשקט ומנסה לא להיגרר, הוא נרגע די מהר יש לציין, אך התגובה הראשונית שלו די "קשה". אודה להתייחסותך.