פעוטה בת שנתיים וארבעה חודשים

שלום ליאת בתנו הבכורה בת שנתיים וארבעה חודשים. לפני שלושה חודשים נולדה בתנו הקטנה. עברנו (ועדיין עוברים) תקופה לא פשוטה בכל הנוגע להסתגלותה של הגדולה למצב החדש, אך המצב מתייצב. לאחרונה נתקלים יותר ויותר במקרים בהם היא לא מקשיבה לנו ומסרבת למלא את בקשותינו בהקשרים הכי שגרתיים (שעד עכשיו לא הייתה שום בעיה אתם). לדוגמה, היציאה ממבנה הגן יכולה להתארך עכשיו לשעה שלמה ואף יותר (במקום 5 דקות), כי לפעמים היא מחליטה לשבת על מדרגות, ושום שכנוע ללכת לכיוון היציאה לא מועיל. עד עכשיו מקרים מסוג זה נפתרו עם הצגת חלופות כגון תחרות מי מגיעה ראשונה עד השער, תזכורת שהולכים לשחק בגינה וכדומה, וזה כבר לא תמיד עובד. מה כן תמיד עבד? ההצעה לקנות במבה בסופר, אך לא לגמרי הרגשתי נוח עם זה, אז אפשרות זאת כבר לא מוצעת. גם הניסיון להציג אופציות לבחירתה (תבחרי האם את יורדת לבד או אמא מורידה אותך) לא הניב תוצאות. אז לעיתים בלית בררה אני יוצאת אתה על הידיים כשבתי בוכה ומשתוללת. כמו כן, לפי דיווח צוות הגן, השבוע היא התחילה לסרב להשתתף במפגש הבוקר - פשוט קמה והולכת הצידה ושום פעולה של הצוות לא מצליחה להחזיר אותה לקבוצה. מה בדיוק עלי לעשות במקרים כגון המתואר לעיל? ומה אמורה להיות תגובת הצוות אשר תחזיר אותה להשתתפות במפגשים? תודה רבה

שלום ג'ולי, הבת שלך משקפת בהתנהגותה שילוב של שתי דרמות התפתחותיות חשובות: האחת, קשורה לגיל שמכונה "גיל שנתיים הנורא", המתאפיין במאבקי כוח, התפרצויות זעם, והתנהגויות מרד כחלק מהמתח שבין תלות לעצמאות. השניה, קשורה להולדת האחות הקטנה, ומציבה בפניה אתגר התמודדות לא פשוט. כאשר שתי הדרמות הללו חוברות יחד, המופע עלול להיות סוער במיוחד. נדמה לי שמה שדרוש כאן, זו היכולת לגייס הרבה סבלנות, אמפתיה והבנה כלפי ילדתכם הגדולה-קטנה, יחד עם נכונות לעמוד איתן מול הסערות הללו מבלי להישבר או לאבד שליטה (לזה קוראים במילים אחרות "יכולת הכלה"). דווקא בעניין הגן לא הייתי עושה הרבה, ומאפשרת לגננות להניח לה עם מפגשי הבוקר. בתכם עדיין פעוטה, והיא לא ממש 'תפסיד חומר' אם תדלג על המפגשים הללו. כרגע היא זקוקה להרבה חום, תשומת לב והקלות, ואיני רואה סיבה להתעקש איתה. בבית (או ביציאה מהגן) צריך לעזור לה להיאסף, לנסות לקצר למינימום את התקפי הזעם, אך בלי לגלוש לפינוקים או מסמוס הגבולות. הרעיון של בחירה ("את יכולה לבוא בנעימים, או על הידיים בבכי, אבל אנחנו הולכים עכשיו") הוא מצויין, וגם של הסחת דעת ("בואי נעשה תחרות"). שוחד בממתקים או מתנות - בעיני פחות רצוי. באופן כללי, כדאי להיערך נפשית לעוד מספר שבועות לא קלים, אך גם להטבה הדרגתית ושיפור. ממליצה לך מאד להיעזר בשפע המידע ברשת, הנוגע ל"הולדת אח" ו"גיל שנתיים הנורא". יש המון מידע והרבה מאד עצות בנושא בכל אתרי ההורות באינטרנט. בהצלחה והרבה כוח! ליאת

ליאת שלום שוב ראשית, תודה רבה על תשובותיך המפורטות והמועילות כל כך. שנית, קיבלתי כרגע עדכון מהגננת: בתני השתתפה מאוד יפה במפגש הבוקר, שרה עם כולם וכו'. אך ברגע שהגננת שיבחה אותה על כך, בתנו התחילה לצרוח, נשכבה על הרצפה והשתוללה. לפי הגננת, אחרי שנרגעה, המשיכה יפה בשגרת הגן. תוכלי בבקשה להגיד מאיפה יכולה לנבוע התגובה החזקה כל כך שלה לדברי הגננת? תודה רבה ג'ולי