מה עושים עם הילדה?!??!

שלום, בתי בת 4 ורבע ולה אח בכור בן חמש ורבע.היא ילדה מבריקה, רגישה, בעלת אוצר מלים מרשים, דברנית ומחוברת אליי מאד. בחודשים האחרונים, לאחר תקופה בה חיקתה את כסיסת הציפורניים שלי, היא הלכה ו"השביחה" את ההתנהגות והיא כוססת ומקלפת את הבשר של אצבעותיה...זה מגיע לרמה שכל כף ידה באזור שמטביעות האצבעות ועד פרקי האצבעות קלופים ומחוספסים. אנו מזכירים לה כל פעם להוציא ידיים מהפה והיא נהנית להזכיר לי גם, ואני מיד מבצעת את תזכורת הזו אבל אין לי מושג איך מטפלים בעניין הזה...אשמח מאד לעצתך. אמא אוהבת.

שלום רונית, כסיסת ציפורניים והעור שמסביב להן יכולה להיות ביטוי למצוקה, ובהמשך - הרגל כפייתי המחולל נזק ממשי, בריאותי ואסתטי. זוהי התנהגות 'פורקת מתח', ולכן, כדי שתוכל להיגמל ממנה יש לפעול בשני כיוונים. האחד, הפחתת גורמי מצוקה מזוהים בחייה, והשני, הרחבת רפרטואר התגובות שלה למצבי לחץ. כלומר, למידת דרכים חדשות, יעילות ולא הרסניות להתמודדות עם מתחים. כך, למשל, אפשר להציע לה פיתרונות 'חושיים' חלופיים כמו מעיכת "כדור עצבים", לישת פלסטלינה, מציצת קוביות קרח, מקלחת חמה/קרה, פעילות גופנית אינטנסיבית, וכד'. אם את מרגישה שיש כאן מוטיב חזק של חיקוי, נסי להיגמל בעצמך, ובכך תשמשי מודל להתמודדות טובה יותר עם לחץ והרגלים של פגיעה עצמית. בהצלחה ליאת

שלום ליאת, תודה על תשובתך. אני חייבת להדגיש מספר אלמנטים: 1. היא לא כוססת ציפורניים ועור שמסביב אלא מקלפת עם השיניים את עור האצבעות עצמן...את העור של פנים כך היד באיזור שמקצה האצבע (טביעת האצבע) ועד פרק האצבעות שנושק לכרית כף היד...זה מזעזע לראות ולחוש.. האם זו עדיין בגדר התנהגות פורקת מתח סבירה?! 2. אני כוססת ציפורנים מגיל 5 ומודה שהגמילה קשה לי עד כדי בלתי אפשרית אולם אעשה הכל כדי שתפסיק עם התנהגותה...האם זה אפשרי? האם כדאי ללכת איתה ולבחור "פורק מתח" אחר כמו הכדור עצבים?... 3. האם לא יותר חשוב לרדת לסיבת המתח וגורמיו? איך אני מזהה גורמי מתח בחייה? היא טוקטיבית, רגישה, מדברת על כל מה שעובר עליה (במושגים שהיא יכולה, כמובן) ומעבר לחיבור מאד חזק אליי, אין לה התנהגויות רגשיות יוצאות דופן....איך מעצימים אותה!? תודה על הסובלנות והתשובות, רונית.