קיבעון אור אלי

שלום, ביתי כמעט בת שלוש ינקה עד גיל שנה ושבעה חודשים. במהלך ההנקה היא תמיד מוללה לי את הפיטמה דבר שהלך ונעשה עבורי למטרד . תהליך הגמילה היה מאוד קשה עבורה ואפשר לומר שעד לעצם היום הזה אני חשה שהיא לא השתחררה ממנו. בזמן שאני נותנת לה את החלב מהבקבוק היא עדין מחפשת למולל לי את הפיטמה. בהתחלה איפשרתי לה אך ברגע שכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר החלו המריבות בנינו. אני רושמת מריבות וממש כך אני מרגישה שאני רבה עם ילדה שעדין לא מלאו לה 3שנים. המצב היום הוא שהיא בכל בוקר ובכל ערב היא מנסה להכניס את ידה לחולצה, אני לא מאפשרת לה לעשות כך אך היא מצידה לא מוותרת ובכל יום מנסה את מזלה. אני די מודאגת כי אני מרגישה שאני לא מצליחה לעזור לה לעבור את הקושי הזה. חשוב לציין שכשבעלי משכיב אותה היא גם דוחפת את הידים וגם לגננת. יש לי שני ילדים גדולים שאת שניהם הנקתי וגמלתי ללא קושי מיוחד. מה עלי לעשות? ברור לי שאני טועה במשהו אך אני לא יודעת במה. אשמח לקבל יעוץ. תודה.

שלום רויטל, לא נראה לי שיש טעם רב להעמיס על עצמך תחושות אשמה מיותרות. מספיק קשה גם בלי זה... :-) כמו שכתבתי ממש כאן, למטה, לשרון ("גמילה מחפץ מעבר"), כאשר אנחנו גומלים ילד באופן חד צדדי משימוש בחפץ מעבר, עלינו להיערך להתנהגויות 'חדשות', כולל כעס, עצבנות, אי שקט, חיפוש אקטיבי אחר החפץ האבוד, וכד'. קשה לדבר על הפטמה כעל חפץ מעבר, שכן היא מחוברת אלייך, ואינה ייצוג שלך (כמו דובי, שמיכי, או בקבוק). ובכל זאת, ההרגל קיים, והמשמעויות המזינות והמנחמות של השד והפטמה מקשות על הגמילה אף יותר. הסבירי שאינך מרשה יותר להכניס ידיים אל מתחת לחולצתך (או לזו של אחרים), למרות שאת מבינה את הקושי. תוכלי להציע תחליפים תואמי גיל, ולעמוד הכן מול הפגנות קושי. תוכלי להביע הבנה, אמפתיה וחמלה, אך לא להיכנע לדרישה זו, גם בזמני משבר לאורך היום. זה יעבור. בהצלחה ליאת