מוות של סבא

שלום רב, אני עובדת עם קבוצה של ילדים, אחד מהם בן 12, לפני שבועיים סבא שלו נפטר, מאז הוא לא יושן בבין (הסבא גר איתם) ההורים שלי הם אנשים פשוטים וממצב סוציואקונומי נמוך. האמא פנתה אלי סיפרה שהוא מאוד התרגש מהמוות (הוא בעצם היה ליד הסבא כשנפטר והיה קשור אליו רגשית) ומאז הוא לא יושן בבית, סיפר שהוא מפחד, מתלונן על כשיי נשימה וכאבים בחזה (נעשו לו בדיקות אצל הרופא וכולן תקינות). הייתי מייעצת להם לפנות לפסיכולוג קליני אך אין ברשותם כסף, האמא ביקשה שאני אנסה לדבר איתו.. איך אני יכולה לעזור? חוץ מלהפנות לגורם מקצועי? אני מתכננת לבקר אותו בבית אך לי יודעת בדיוק איך לנהל את השיחה איתו..

שלום איה, לא ציינת דבר על נסיבות מותו של הסב, ולמה בדיוק נחשף הילד. האם זה היה התקף לב? אירוע מוחי? האם הילד היה עד לניסיונות החייאה? האם אפשר היה לעזור בכלל? כדי לעזור לילד חייבים להבין מה עובר עליו מאז, כיצד הוא תופס את מה שקרה, וכיצד מתמודדת המשפחה כולה עם מה שקרה. אני מציעה להפנות את הילד, בכל מקרה, ליועצת ביה"ס, שתוכל במידת הצורך לגייס גם את פסיכולוגית ביה"ס. לא ציינת מה תפקידך, ומה אופי עבודתך עם הילדים. האם הוא מרגיש קרוב אלייך? האם הוא סומך עלייך? האם את עצמך יכולה לדון בנושא ממקום רגוע ונוסך ביטחון? באופן כללי, הייתי מנסה לדובב את הילד ולתת מקום לכל קשת הרגשות שהתעוררו בו בעקבות המקרה. הייתי מבררת האם המשפחה נוטה להאמין ולדבר על רעיונות של חיים לאחר המוות, גלגול נשמות, וכד', שיכולים להפחיד מאד ילדים, ולגרום להם לרצות להתרחק מביתו של המת. רצוי להקשיב לילד מבלי לשפוט אותו ומבלי לבקר אותו על פחדיו. הייתי מאפשרת לו בשלב זה לישון בכל מקום בו הוא מרגיש בטוח ומוגן, ולעשות הכל כדי להגיע - בכל זאת - לגורם מקצועי, ויש כאלה המספקים שירות ללא תשלום (למשל במרפאות משרד הבריאות). בברכה ליאת

היי, אני מדריכה בצהרון לילדים בסיכון (המשפחות של הילדים מטופלות ברווחה), והילד הוא אחד מהמשתתפים לכן אני פוגשת אותו כל יום לשעתיים.. הסבא נפטר בהתקף לב, וזה היה מעין מוות פתאומי למשפחה, לפי האמא הילד שהה עם הסבא לפני ההתקף, והוא הזעיק את המשפחה שהסבא לא מרגיש טוב, ובעוד שהמשפחה הזעיקה רופא ואמבולנס הוא אמר לאמא "אני חושב שהוא מת". המשפחה מוסלמית שמקבלת את סופיות המוות ואי הפיכתו ושזה הגורל, ובפעם הראשונה שעלה הנושא בצהרון לא התעלמנו מהרגשות ודיברנו על הלגיטמיות של הפחד שחשים במקרה זה, אני מנהלת איתו שיחות באופן כללי ואם הוא מעלה את הנושא אז אנחנו מדברים עליו, אך אני מנסה לא לכפות עליו את הנושא, אני מרגישה שהוא סומך עלי, הסכמנו שמחר אני אבקר אותו בבית, (למרות שהוא לא שוהה שם מרבית הזמן) וגם דיברנו שאולי בשבוע הזה שבמקום שהוא ישן אצל בן דודו שהוא יזמין את בן הדוד אליו הבייתה (רק אם הוא מרגיש טוב עם זה) אמא שלי נפטרה לפני 6 חודשים, ולמרות שאני עדיין בתהליך התאבלות אני חושבת שזה מה שמקרב אותו אלי ולא למדריכה השנייה, שכן הוא שואל אותי לפעמים עליה, האם זה בסדר שאם הוא שואל שאני אדבר על החוויה שלי? אני בתהליך של להפנות אותו לגורם מקצועי.. בדיבורים עם הרווחה ואחרים תודה על העזרה