ילד ללא מרות ומורא

שלום רב, שמי מור, אם לשלושה (האחרונה נולדה אך לפני מס' ימים...). בני האמצעי, בן 4 וחצי נמצא בגן עירוני בו היה גם בשנה שעברה אך הגננת התחלפה.מדובר בילד מלא שמחת חיים, נמרץ, חיה חברתית. בחודשים האחרונים אנו שמים לב כי הוא נוטה להתעלם מבקשות המופנות אליו או אפילו כשקוראים לו. אין לו בעיות שמיעה. מדובר בילד עצמאי מאוד, מתקשר, מבין מה שנאמר לו אך גם עקשן וחסר מרות ומורא. הגננת כבר הודיעה שאי אפשר להמשיך כך, כי הוא משדד לה את העניינים בגן-הוא לא הילד היחיד "הבעייתי" בגן ובכל זאת... פעמים רבות בגן הוא נוהג באלימות כלפי חברים- לדבריה. בבית אני לא רואה אלימות אבל חוצפה בהחלט כן. בבית אנו נוטים לשים לו גבולות מאוד ברורים. הוא יכול להישלח לחדרו כעונש, לא לקבל איזה ממתק בעקבות התנהגות מסויימת, ובכלל כהורים אנחנו לא מתקפלים מולו כמעט אף פעם. במקביל אנחנו מאוד מחבקים ומפרגנים לו כשמצליח במשהו. חשוב לציין שהילד הגדול שלנו אובחן כאספרגר ברמת תפקוד גבוהה בגיל 3.5. זה ילד מבריק, מתקשר קשוב ומבין ללא בעיות התנהגות כלשהן, הוא נמצא בגן תקשורת. מה עושים? איזה גוף אמור לסייע לנו עם בעיות משמעת? תודה ולהשתמע.

שלום מור, מזל טוב להולדת הבת! מקווה שאת מצליחה לנוח קצת ולישון בלילות :-) לגבי בנך האמצעי, חשוב לציין (ואגב, לא רק לגביו) שהביטוי "חסר מרות" אינו תקף. ילדים אינם אמורים להיוולד או לתפקד כ'בעלי מרות' אלא להתחנך בעקביות ע"י דמויות הסמכות כך שיקבלו את מרותם. ילדים מתנהגים בחוצפה ואלימות כאשר הדבר אפשרי מבחינתם, וכאשר הם למדו (מהתנסות והתבוננות) שהתנהגות זו נושאת רווחים כלשהם. לפעמים הורים יכולים להתבלבל, ולחשוב בטעות ששימוש בעונשים כמוהו כהצבת גבולות. מסתבר שבבית עם גבולות השימוש בענישה הוא מינימלי, אם בכלל. איכשהו, לא תמיד היעדר גבולות הוא אם כל צרה. גם מצבים רגשיים מסוימים יכולים להפעיל התנהגות בעייתית, ובמקרה שלכם, גם כיוון מחשבה כזה בא בחשבון. ה'גוף' שאמור לסייע כאן לתפיסתי הוא פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לשמוע אתכם, ולשקול את אופי ההתערבות. בעיני, בגיל ארבע וחצי, עדיף להתמקד בהדרכה הורית, ופחות בטיפול בילד. הדרכה כזו, במיוחד כשהיא יעילה וממוקדת, יכולה להביא לתוצאות מהירות יחסית, ולכן אני ממליצה על כך בחום. בהצלחה ליאת