נתק מאב לילד בן 12

למיכל שלום, עקב הפניה בפורום פנייתי זו הינה שמות משובשים, אני גבר בן 49 , נשוי בפעם שנייה אב לשלושה בנים מנישואי הקודמים בני 26,23,12 ושני בנים בני 3.5 5 מנישואי הנוכחיים. בפרק א' עיקר חילוקי הדעות עם אשתי היו בנושא חינוך הילדים, אשתי הייתה האמא המושלמת לגיל הרך אך לדעתי לא היו לה הכוח וההבנה בצורך להציג גבולות וכללים , ( לדוגמא לא לתת לילד בגיל 14 שלא קם לבי"ס ולא מכין שעורים כרטיסי הופעה של שלומי ארצי בקיסריה, לו ולחבר ) . לאחר גרושינו הגיע המצב אפילו לאלימות של אחד הבנים מול גרושתי. כל טענה שלי וניסיון לויכוח/דיון תרבותי והבעת דיעה בדבר הצורך בהצבת גבולות ויחס ישר בין זכויות לחובות נכשל הן מבחינת הבקשה לשוחח שלא בפני הילדים ועד למצב שבו אישתי אמרה בנוכחותם שאני שונא אותם. מבחינתה, הורים ובית תומך היו בעיקר "קניית שקט" בעזרת שיחוד והטבות חומריות תוך שהילדים מנצלים את חולשתה ואת חילוקי הדעות. למען להסיר ספק, אנני אב מכה ואני מקפיד בכבוד ילדיי הן בהתנהגות והן בהתבטאות. מזה כ 8.5 שני אני נשוי לאשה שהדעות שלנו דומות והאווירה בבית טובה, נינוחה והילדים גם מחונכים גם מרוצים ושלווים. כיף לבלות עימם, אפשרי לנסוע עימם לכל מקום ופשוט נעים לכולנו. בני רן, בן ה12 אמור להגיע אלינו פעם בשבוע באמצע השבוע ,אחת לשבועיים (כאשר אינו מגיע לסוף שבוע) ביום נוסף ואחת לשבועיים לסוף שבוע. אני יוצא מהעבודה פעמיים בשבוע בצהריים בעה מוקדמת ונוסע להביאו ולהימצא עימו ועם ילדי נוספים. בבית יש לו חדר משלו, אשתי וילדינו אוהבים אותו מאד. רן ילד אינטליגנטי מאד , מנומס מאד בדר"כ, בעל גינונים ונימוסים אך עצל ביותר- קשה לו להשקיע אפילו בדבר שהוא אוהב (לדוגמא לימודי נגינה בגיטרה וכו') אינו מתמיד בשום חוג ועיסוק, כמעט תמיד אינו שבע רצון ולא ישתף פעולה כל פעילות, כולל כזו שנערכת בגללו ובשבילו. לדוגמא : ומידה וטען ששיעמם לו בשבת שעברה,והציע לעשות טיול ג'יפים, בשבת הבאה כאשר נוסעים לטיול ג'יפים, עלול "לתקוע ברז" ולהחליט שהוא לא בא, או יבוא ולא ישתף פעולה בפנים חמוצות ואפילו לא יזכור שבטיול הקודם התחיל באותה צורה ולבסוף נהנה מאד. אגב לפעילות כזו אנו משתדלים גם לצרף את בן דודו שהוא בן גילו בדיוק בכדי שיהנו גם משהותם יחד. הבעיה הגדולה ביותר שיש לרן היא שהוא אינו יכול לקבל שום מילת ביקורת וגם מתאכזב כאשר איזו שהיא גחמה שלו אינה מתמלאת במלואה. אימו שהיא והוריה במצב כלכלי שאפשר לציינו כ"מעל מצויין" מרצה את רן מזה שנים בטיולים מפוארים מסביב לעולם , מתנות ואביזרים יקרים, רישום כמעט לכל חוג שהועלה כרעיון על ידו, למרות שהנסיון מלמד שלא ילך יותר מפעמיים לאותו חוג וגם טיול לקרביים או לאלסקה לא יהיה מושלם מספיק לטעמו. אשתי ואני איננו עמידים אך בעלי יכולת כלכלית סבירה, אולם מתנגדים לדרך פינוק מוגזמת , לדוגמא אנו נסכים לקנות לו מחשב רגיל במחיר סביר בעוד אימו תקנה לו מחשב נייד יקר מסוג מקינטוש למרות שאין לו צורך בכך ואינו מיומן כל כך, כך גם אנו נסכים וקנינו לו גיטארה רגילה להתחלה ואימו מוכנה לקנות לו גיטארת אספנים יקרה טרם שלמד לנגן מנגינה אחת . מכיוון שנפגע מכל מילת ביקורת כלפיו "צריך ללכת על ידו כדורכים על ביצים ", איננו מסכימים לכך, אך נזהרים ככל האפשר ומקפידים בכבודו ביתר הקפדה. לצערי כל זה אינו עוזר, במקרה והוא נפגע מדרישה כל שהיא ( בקשה לסדר את החדר מעט, לא לזרוק נעליים מלוכלכות בסלון וכו') מייד מתקשר לאימו שתבוא לקחת אותו ואחר"כ מתנתק לתקופה. בפעם האחרונה לפני כחודש אירע מקרה בו השתוללו, הוא ,בן דודו והילדים הקטנים ועל אף הפצרות של אשתי להפסיק ההשתוללות אירע תאונה בה מתוך משחק, בעט שאחד הילדים הקטנים שנפל על שיניו ונפגע בצורה לא נעימה. אשתי ואני ממש נזהרנו ולא התנפלנו עליו ורק לאחר זמן מה כשהעיניינים נרגעו , שחחתי עימו ועם הבן דוד (בן אחות של אשתי הנוכחית) והסברתי שאיננו מאשימים אותם אבל התוצאה היא הסיבה שבגללה לעיתים אנו צופים ועלול לקרות משהוא לא נעים ולכן מבקשים להפסיק ההשתוללות ויש ללמוד מהמקרה כי באמת יש להישמע ולהירגע. רן נעלב , (הבן דוד לחלוטין קיבל את השיחה בצורה יפה) כרגי,ל התקשר לאימו, היא מיד באה לקחתו ומאז "מעניש אותנו" אינו עונה לטלפונים,הודעות ודוא"ל וברור שאינו מגיע. אימו בשיחותיה עימי טוענת שעלי כמעט ל"התחנן " לפניו , אני טוען שאנני מקבל את התנהגותו ולאחר מספר ניסיונות עקרים אנני מוכן להתרפס לפניו . לפני כשבועיים באתי יחד עם גרושתי ליום הורים בבית סיפרו, התברר שלמרות כישוריו הציונים התדרדרו לחלוטין, אין הכנת שיעורים והגשת מבדקים, ההתנהגות דומה לזו בבית מבחינת העלבות וניותק מגע בעת ביקורת וכו'. לאחר המפגש עם המורים ביקשתי שנשב יחד עם אימו בשטח בי"ס למספר דקות לשיחה משותפת בעיניין הנתק , אך הוא סירב לשוחח וברח . במכתביי אליו בדואל אני כותב על הערכתי ואהבתי אליו, ואהבת אחיו ואשתי שמתגעגעים אליו, אני מספר לו כמה קשה לי שאינו כאן אך בהחלט אומר לו שלדעתי הוא צריך להתגבר על הרצון שלו לחיות בעולם ללא ביקורת המתנהל בדיוק לפי דרכו, משום שכך צפויות לו אכזבות רבות, אני מספר לו גם שהמחיר של ויתור על אב ואחים הינו ויתור שמסב צער רב ואובדן מיותר. לדעתי גם מרירות של גרושתי בעקבות גרושינו וגם הניסיון של חילוקי הדעות בעת נישואינו מועבר אליו על ידה גם מבלי משים (למרות שהיא אומרת ואני מאמין לה, שהיא מדברת עימו על חשיבות הקשר ביננו) וגם הסכמתה בכל פעם שקורה משהוא כזה לבוא מייד לקחתו למרות שהסברתי לה שלדעתי הוא צריך להשאר ולהתמודד בדיוק כפי שהיה צריך להישאר ולהתמודד עם כל סיטאציה במידה והיה חי בבית אחד עם שני הורים נשואים. אני בן להורים גרושים (3 פעמים מכל צד) שחוותי ניתוק מאבי באו תו גיל, אך בעקבות הסתה ואיומים מצד אימי ( שנהגה בי ביד קשה בלשון המעטה ) שלא להיום עימו בקשר שחודש על ידי בגיל 15 כאשר עזרתי כוחות נפש , ברחתי תרתי משמע מהבית, הסתובבתי ברחובות ובדרך נס (או השגחה א...) השכלתי והלכתי לפנימייה צבאית . הנזק והכאב מהנתק זכור לי היטב וכך גם הניסיון הקשה של חזרה לקשר טוב לאחר תקופה ארוכה של נתק . אינני יודע כיצד לפעול, טכנית לא יכול להקים עימו קשר ( אגב בפעם הקודמת כשזה קרה הלכתי לבקרו יחד עם אחיו הקטנים בבית גרושתי , אך הוא סירב להכניס אותי בטענה ש"אמא לא מרשה לי להניס אותך " , דבר שהתברר כנכון, לדבריה אז, לא נוח היה לה שיכניסני כשאיננה בבית . כיום לאחר מספר התכתבויות עימה בהם הסברתי לה שבמידה והיה חי באופן קבוע אצלי הייתי דווקא שמח במידה והייתה באה לבקרו ודווקא יותר נוח אולי שאנני נמצא , מסכימה בחצי פה שאבוא , אך אנני רואה בכך טעם יותר ) אנני האב המושלם, אולי אנני יודע לנצל בצורה הטובה ביותר ולתת את תשומת הלב הטובה ביותר לילדיי, אך האמיני לי אני משתדל, מציע פעיליות , שיחות,שחמט, סרט, באולינג , טיולים, עבודה יחד על המחשב ,סתם התכרבלות מול הטלויזיה , הכל נדחה על ידו ויש רק אי שביעות רצון. אך נראה לי שבהחלט אנני בחלק העליון של רשימת האבות ה"רשעים" ובוודאי לא נותן שום הצדקה לנתק ווויתור עלי כאב, יש לי הרבה להעניק ולפחות חלק מזה יודע כיצד. אגב, אנני בריא לחלוטין , מתאשפז כאחת לשנה ועובר טיפולים שונים, לצערי לא ראיתי גם שום אכפתיות ביקור או טלפון בעיתות אלה מצד רון, כך גם בהתייחסותו לאחיו הגדולים, הקטנים , סבא וסבתא וכו' ואני טוען שגם זה חלק בחינוכו כזכאי לכל דבר ואינו מצופה לכלום, לעיתים גם אני עומד בסיטואציה לא נוחה כאשר יש השוואה בין המתנות החומריות ודמי הכיס שהוא מקבל אצל אימו לעומת שמקבל ממני (אצלה לפעמים מסתובב עם מאות שקלים בכיס בנוסף "להתערביות כספיות" שמידי פעם זוכה מולה או אפילו כאשר שולחת אותו לשאול אותי האם אסכים להשתתף בקניית לדוגמא מחשב יקר במיוחד ומיותר לדעתי שלא הייתי מוכן לקנות לו גם במידה והייתי מליונר עם לא היתה סיבה מוצדקת לסוג כזה של מחשב. אני לקראת ייאוש והשלמה עם המצב בבחינת מה שיהיה יהיה .. החיים יתגלגלו הלאה. אשמח לכל תגובה בברכה , דניאל

שלום דניאל, הדברים שלך נגעו ללבי עד מאד. ניכר מן הכתוב שאתה אב חם, אכפתי ואוהב, ומבין היטב את ההבדל בין אהבה לפינוק מן הסוג המזיק. כפי שעולה ממה שאתה מתאר כאן (ואני לוקחת בחשבון שיתכן שקיים צד נוסף לדברים), הילד שלך גדל באווירה של זכויות-יתר, אולי מתוך רצון (מודע או לא מודע) לפצות אותו על הסבל שנגרם לו בעקבות הגירושין והחיים בנפרד מאביו. מאחר ואינכם חיים יחד, איני רואה טעם לנסות ולשנות את גרושתך ואת אופן ההתנהלות שלה מולו, אולי כי נושא זה הפך 'סלע מחלוקת' ביניכם, כאשר כל אחד מתבצר בעמדותיו ומתקשה לגלות אמפתיה וסלחנות לגישתו של האחר. לכן, כל שנותר לך לעשות כרגע, הוא להמשיך, מצד אחד, לדבוק בגישה החינוכית שלך המציבה לרן גבולות ברורים ועקביים, ומצד שני, להמשיך לחזר ולהתעקש עליו, גם מול הפגנות הכעס שלו. כדאי לזכור שלנתק (כמו לטנגו) צריכים שניים, וכל עוד תמשיך להתעקש עליו, לכתוב לו, להזמין אותו אליכם ולהישאר מעורב בחייו גם נגד רצונו - נתק לא יהיה. אני יודעת כמה קשה ומתסכל זה יכול להיות, כמה מעיק וטרחני אתה עלול להרגיש, ובכל זאת, ארשה לעצמי לנחש שבליבו זה בדיוק מה שהוא מבקש ממך. הנוכחות היציבה והבלתי מתפשרת, שמשדרת "אני כאן, ותמיד אהיה כאן בשבילך", חשובה יותר מכל מקינטוש, ולכן אני מעודדת אותך בכל לבי לא להתייאש ולא להשלים עם ההתרחקות שלו. אני שולחת לך עידוד וכוח, ומחזקת אותך לקראת הבאות. אין לי ספק שהמאמץ ישתלם. בהצלחה ליאת