מחשבות טורדניות ומציקות אצל בת 12 (אני אובדת עצות)

שלום ליאת ביתי הגיע לגיל 12 לפני פחות מחודש.עד לפני יומיים (המועד בו זומנתי לשיחה מפתיעה אצל המורה יחד איתה) הייתי בטוחה כי הקשר ביננו הוא מיוחד וחזק מלא באהבה והבנה ופתיחות ואיחלתי לכל אם ילדה כזאת וקשר שכזה. הייתי במתח רב לפני השיחה כי לא הבנתי במה מדובר ,ביתי לא הסכימה לדבר או לתת רמז במה מדובר היא רק אמרה שזה לא קשור בלימודים או בבעיה חברתית אלא בבעיות בינה לבין עצמה. הגעתי לשיחה יחד איתה ולקח זמן רב עד שהיה לה אומץ להגיד את שעל ליבה וגם זה בעזרת המורה שפתחה את השיחה בכך שסיפרה לי שכבר כמעט חודשיים שהילדה מסתובבת עם תחושות ומחשבות מציקות בנוגע להרבה דברים שקשורים לעצמה וגם אליי ,לא יוצאת להפסקות ובוכה המון .ולאחר שיכנועים רבים מצד המורה שהכי טוב זה לשחרר ולספר מה עובר אצלה בפנים, היא הסכימה לעשות זאת רק בנוכחות המורה. הילדה לא העזה לומר את הדברים ולכן ביקשנו שתכתוב אותם. למרות הפתיחות שהיתה לנו מאז ומתמיד והאהבה הרבה שהיא מרעיפה עליי בכל צורה היא כתבה שם דברים רבים שמציקים לה כמו למשל שמת לה וריק לה בפנים היא לא מרגישה אהבה אליי שלא אכפת לה בכלל מדברים שאני מספרת ושהיא תוהה בנוגע לאהבה אליי, בנוסף כתבה שעוברות לה המחשבות שאני לא יפה ושהיתה מעדיפה אמא אחרת יפה יותר צעירה יותר ושלפעמים היא רואה אישה ברחוב שיפה יותר ממני והיא חושבת לעצמה "הלוואי והיא היתה אמא שלי". היא פתחה דברים רבים אך יחד עם זאת הדגישה שאחרי שהיא חושבת מחשבות כאלה היא פשוט נתקפת מועקה עמוקה וכועסת על עצמה שבכלל עברו בה מחשבות כאלה ונכנסת למעין דיכאונות ושהלב שלה מפרפר. קיבלתי בחיוך וחיבוק והבנה אתה דברים שכתבה (כמה וכמה סעיפים) היא שאלה אם אני לא נפגעת ואיך זה שאני מקבלת את זה בחיוך כי הרי חודשיים לקח לה לאזור אומץ ולפתוח את זה והיא ממש בכתה המון בגלל התחושות האלה.עניתי לה שאני בטוחה באהבה שלה אליי גם אם היא מרגישה שריק לה בפנים. כי עצם העובדה שהיא בכלל חשבה על זה וזה הטריד אותה עד כדי בכי מראה כמה אכפת לה ממני אך היא המשיכה בשלה ובכתה ולא האמינה לי. אך בכל זאת לאחר שעה וחצי של שיחה היא חזרה לכיתה כי לא היו לה כוחות נפשיים להמשיך ולחלוק איתי את מה שמרגישה. מאז אותה שיחה כשאנחנו יחד היא לא מפסיקה להוסיף דברים שמציקים לה. היא רועדת כשהיא מדברת על זה וכשאני עונה לה בפירגון הבנה וחיוך מתוך הבנה כלשהי שמדובר בשינויים שהיא עוברת ושזה יעבור ..היא עונה לי "את רואה למשל לא מעניין אותי מה שאת אומרת עכשיו .ריק לי לא אכפת לי בכלל ממה שאת חושבת" ומצד שני היא מזילה דמעות וכועסת על עצמה שבכלל חושבת ככה..בכל פעם היא מוסיפה עוד ועוד נדבך שמפריע ומציק לה. גם לגביי גם לגביי עצמה.ולמען האמת אומנם אני מפגינה הבנה רבה ומחבקת ומחייכת ואומרת שאני לא פגועה..אבל היום במקום כלשהו ככל שהיא פותחת את הדברים אני נתקפת תסכול ואפילו מרגישה פגועה מעצם המחשבות שלה לגבי שחזרו על עצמם ביומיים האחרונים שוב ושוב (שאני לא יפה מספיק, שהיתה מעדיפה אמא אחרת צעירה יפה עם עור חלק יותר ,או שהיא חושבת שבצעירותי לא הייתי יפה,כשאני מחבקת או מביעה אהבה היא חושבת שזה לא אמיתי וכדומה) ראוי לציין שמעבר לדברים האלה היא שיתפה אותי במחשבות אחרות כלפיי עצמה שמציקים לה חלקם שטותיים וחלקם פחות ,שיתפה אותי על המחשבות בקטע מיני ושיתפה אותי במחשבות שהלוואי שהיתה נולדת למציאות אחרת בה היא תהיה יותר מקובלת (והיא מקובלת) על כך שהיא חושבת שכשהיתה קטנה היא לא היתה יפה או על כך שבדיעבד היא חושבת שהמסיבה שלה היתה סתמית ושהיא היתה מכוערת למרות שהיא יודעת שכולם החמיאו ושבאותו מעמד של מסיבת בת המצוה היא היתה בעננים ונהנתה מכל רגע... אני יודעת שהדברים נכתבים בצורה מפוזרת אבל כל כך הרבה דברים נאמרים ביומיים האחרונים שאני לא יודעת אפילו איפה לסיים את הפניה הזאת אך אני מניחה שהבהרתי פחות או יותר את הנקודה. אשמח מאוד מאוד לקבל איזושהי עצה או סיוע או הפניה לגורם שיכול לסייע לה ולנו בבעיה ובתחושת הבילבול והתסכול שהיא עוברת (ויש לציין שגם אני).

שלום מיקה, הגורם שיכול לסייע לכן הוא פסיכולוג קליני המיומן בעבודה עם מתבגרים והדרכת הורים. התמונה שאת מתארת לא מאד ברורה לי, אך אין ספק ששתיכן תוכלו להפיק תועלת מהתערבות טיפולית, שתתמקד בתוקפנות ובלגיטימיות שלה במשפחה שלכם. כעס ותוקפנות הם רגשות אנושיים שכולנו חווים, אך נדמה לי שקיימת אצלך הכחשה שלהם, בין אם הם שלך ובין אם של בתך. שווה בהחלט לטפל בזה, ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה ליאת