עלייה לכיתה א' - התלבטות

שלום רב, בני בן 5 ו-7 חודשים, יליד אוקטובר 2006. הוא ילד אינטלגנט עם קשיים רגשיים ומוטוריים. אציין כי הוא בן בכור ומפונק. בגיל 3 עבר משבר בעקבות מעבר דירה לעיר אחרת, מגורים אירעיים עד לקבלת הדירה, אישפוז ארוך שלי והולדת אחות בנוסף היו קשיים רבים הכל בעת ובעונה אחת. באותה עת אובחנו אצלו קשיים מוטוריים. ככל הנראה יש הפרעת קשב ADD ללא טיפול תרופתי כרגע. טופל ועדיין מטופל בספורט, קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק. לגבי הקשיים הרגשיים - מדובר על סף תיסכול נמוך מאוד - יכול להשתטח עם הרצפה מרוב תיסכול.. קשיי אירגון טווח קשב קצר מאוד - קושי לשבת במפגש בגן למשל קושי להקשיב ולמלא הוראות - אם יושב על הרצפה במפגש ונאמר לו לשבת על הכיסא הוא ממשיך לעשות כרצונו (מבין היטב את הנאמר) עם כל זאת הוא ילד חכם מאוד ואוטודידקט - יודע לקרוא ולכתוב ברמה גבוהה כתב מגיל ארבע וחצי, חשבון ברמה גבוהה מאוד ואף אנגלית במבחן בשלות של השפ"ח בעירנו נאמר לי כי הוא ישב יפה שיתף פעולה הבין את הסיטואציה והם אינם רואים כל סיבה להישארות שנה נוספת בגן. כמו כן - הילד בעל מוטיבציה גבוהה מאוד גם בתחומים בהם הוא מתקשה כמו התחום המוטורי וכן מאוד מאוד רוצה לעלות לכיתה א'. אני מתלבטת מאוד אך ורק בגלל הפן הרגשי - סף התיסכול והקושי לשבת ולמלא אחר הוראות הגננת. הפנו אותנו להדרכת הורים אצל פסיכותראפטיסטית. נעשה זאת כמובן. השאלה הראשונה היא - מה דעתך על מעבר לכיתה א' לילד כזה? והשניה - האם יש צורך בנוסף להדרכת הורים לקחת אותו לטיפול אצל פסיכותראפיסט/ית? לתשובתך אודה, ליטל

שלום ליטל, באופן כללי, אני נוטה להתנגד להשארת ילד שנה נוספת בגן, ומאמינה שבקשיים (גם הרגשיים) יש לטפל. שנה נוספת בגן אינה תחליף לטיפול. היא רק דוחה את הבעיות בשנה, ומוסיפה לילד 'גיבנת' רגשית נוספת ותחושת נחיתות וכישלון. העובדה שאבחון הבשלות שעשיתם לא מצא סיבה להשאירו מחזקת את דעתי אף יותר. סף תסכול נמוך אפשר לשפר ואני מאמינה שבעקבות הדרכת הורים טובה השינוי יכול להיות ניכר תוך זמן לא רב. לגבי הצורך בטיפול רגשי לילד, אני ממליצה לדון עם הפסיכולוגית שאבחנה אותו או עם הפסיכולוגית שתתן לכם הדרכה. ככל שגיל הילד צעיר יותר, ההתערבות דרך ההורים יכולה להיות יעילה יותר. עם זאת, טיפול לא יכול להזיק, ואם יש לכם את היכולת, אפשר ללכת גם בכיוון זה, בעיקר מתוך ציפייה לחזק את מערך הכוחות שלו ואת הביטחון שלו ביכולותיו כלומד וכחבר מועיל בקבוצת בני גילו. בברכה ליאת

ראשית, תודה על המענה. אם מביטים מבחינה אובייקטיבית קיימת חוסר בשלות רגשית ללא ספק. השאלה היא האם לתת משקל למוטיבציה הגבוהה שלו ולרצון העז שלו לעלות לכיתה א'? אנחנו מתחילים כבר השבוע טיפול פסיכולוגי (ככל הנראה הדרכת הורים). הדילמה שלי קשה מאוד, כי מחד אני לא רוצה לאכזב אותו ולפגוע בדימוי העצמי שלו ומאידך, שנה נוספת בגן יכולה כן להועיל לו במיוחד לאור העובדה שהוא קטן גם בגיל וגם פיזית הוא קטן מאוד יחסית לבני גילו. מה דעתך? תודה, ליטל