אזל כוחי

תשתי מלטפל בביתי בעלת בעית התנהגות קשה.(בת11). התפרצויות זעם,סף תיסכול אפסי ואי יכולת להתמודד עם המילה "לא".מדןבר מגיל ינקות . היתה פגית. מטופלת פסיכולוגית ואף פסיכיאטרית. בית נורמטיבי ,איכותי,משכיל,שחושב אפילו על הוצאה לפנימייה. אין עוד ילדים מסיבות כלכליות ובריאותיות. אלוןהים אדירים, מה עוד אפשר לעשות? האם יש מסגאות שגם משפחות נורמטיביות שולחות כי אינן יכולות לשאל זאת יותר? תודה.

שלום לך, הפניה שלך עוררה בי הרבה עצב, אני מודה. לצד ההבנה שלי למה שעובר עליכם והאמפתיה כלפי החלק המתוסכל והמיואש שבך, איני יכולה להימנע מלחשוב מה מכל אלה עובר כשדר גלוי או סמוי אל בתך. אני מניחה שהגידול שלה, מאז אותם ימים ראשונים באינקובטור, היה לא קל, ובכל זאת - התנהגות מקצינה היא לעיתים אסטרטגיה לא מודעת לגרום לאחרים לראות/לשמוע/להרגיש את מה שבחוויה של הילד לא מקבל מענה מספק. אני חושבת שלצד העזרה המקצועית שמקבלת בתך, יש טעם לנסות ולגייס עזרה דומה גם עבורך, כדי לנסות להציל את היחד שלכן. אני רוצה להאמין שבתך מבקשת שתילחמו עליה מבלי לוותר. שולחת לך את הכוח להתעקש ולשרוד את הקשיים, ומפצירה בך להיעזר בתמיכה מקצועית ולפעול בעצת המומחים. בהצלחה ליאת

וודאי שאני מטופלת...אחרת אוי לי.. תודה על האיכפתיות.