התקפי זעם

אני גדלתי בבית שיש בו אלימות מילולית ופיזית מצד האב אני בת יחידה כיום אני בת 22 ואני מגלה שאני מתחילה להידמות לו בכעס ובזעם , כשהוא מתחיל להרים ידיים אני כבר לא יכולה לשתוק כמו פעם אני צועקת מתעצבנת וזה מחריף את המצב כמובן פנינו למשטרה אך ללא הצלחה הם מציעים צו הרחקה והוא לא יעמוד בצו הרחקה המצב רק יחמיר השאלה היא כיצד עליי להתגבר על התקפי הכעס והזעם ולא להידמות לאבא שלי במקרי לחץ כי רק מהמחשבה שאני דומה לו לא בא לי להמשיך הלאה

שלום אלינה, אם את רוצה לנסות להבין את הקשר בין חוויות הילדות שלך להתנהגותך כיום, ולנסות ללמוד דרכים יעילות יותר לוויסות רגשות - פני לעזרתו של פסיכולוג קליני. טיפול פסיכולוגי מאפשר מרחב להתבוננות עצמית, להבנה וחקירה פנימית, ולשינוי דפוסי התנהגות בעייתיים הפוגעים בנו. אם את חוששת שאביך לא יעמוד בצו הרחקה, דאגי להרחיק את עצמך מסביבתו (רצוי לעבור לגור מחוץ לבית) ולפעול ליצירת סביבה נקייה מאלימות. כדי להעיז ולצאת מהבית בגיל כה צעיר נדרשים נחישות ולא מעט כוחות. גם זו מטרה טיפולית לגיטימית. מאחלת לך הצלחה ליאת

תודה רבה על היתייחסותך ותשובתך כמובן אני מאוד רוצה לעזוב ולצאת מהבית אבל מפחדת להשאיר את אימא לבד אני היחידה שמגנה עליה אך גם לפעמים שמה לב לדפוסי התנהגות דומים לאלה של אבי, חוץ מזה האופי שלי השתנה לרעה ירד לי הבטחון העצמי וזה משפיע נורא על הזוגיות אני חשדנית ומפחדת להיפגע מפחדת מבגידות לפעמים אני מרגישה אפילו חונקת את הבן זוג ולא נותנת חופש בדיוק כמו שעושה אבא שלי לאימא, אני כל הזמן צריכה תשומת לב מהבן זוג ואם אני לא מקבלת אז ישר עולים לי חשדות שאולי הוא לא אוהב אותי יותר או יש לו מישהי והוא כל פעם נשבע מחדש שאין לו, אני כל כך מיואשת מהאופי שלי וחוסר הביטחון שיש לי ואפילו לא רואה תכלית לחיי כי אין לי דרך פתרון להשתנות ולהרגיש טוב עם עצמי אני מצטערת על פנייתי עליך שנית אבל אני מאוד מיואשת