מכות

שלום ליאת, מי שנעזרה בר בעצותיך הטובות, הרשי לי לשאול שאלה נוספת. לאחרונה , מתלוננת הגננת של בני בן 3.5 , י הוא מרבה להכות בגן. גם את אחותו התאומה.יש לציין י גם הוא מגיע הביתה עם שריטות ומתלונן על מכות שהכו אותו.כשמעירים לו- מתנצל ומבטיח "שלא יכה יותר" עד למחרת. יש לציין שכמובן שאני מגנה,מסבירה ומתרה. בבית אינני רואה התנהגות אלימה. מה לעשות ???. שאלה נוספת - מה דעתך על תאומים בגן להפריד בינהם או לא? המון תודה

שלום הגר, נתחיל מהסוף. איני רואה הכרח להפריד אחים תאומים בגיל הגן, אלא אם מדובר בתחרות יוצאת דופן או יחסים מלאי קונפליקט. בביה"ס עדיף יהיה להפריד. ולעניין המכות. כשמדובר בילדים בני שלוש, שאינם מתרשמים מדיבורים, אין טעם להעיר, לגנות, להסביר או להתרות - ומעניין שהורים נוטים לדבוק באסטרטגיה הזו על אף שאינה יעילה במיוחד. לפעולות יש השפעה גדולה בהרבה בהשוואה לדיבורים, ולכן יש צורך לחשוב על מעשים ופעולות מהן ילמד הילד שכדאי לו להימנע מאלימות. אבל עוד קודם לכן - ילד המגיב באלימות הוא ילד המתקשה לשאת מצבי תסכול. מסיבה זו, בעיני, נכון להתחיל ולחשוף אותו למצבי תסכול מתונים (גבולות!) ולהתעקש על כללי התנהגות בסיסיים בבית, גם אם זה מעורר מחאה או התנגדות. התעקשות על הגבולות מאפשרת לילד להתנסות במצבים של התנגשות רצונות, התאפקות ו-וויתור, ולאמן את מיומנויות הוויסות שלו. הציפייה היא, שבהדרגה הוא יוכל לשאת מצבים מורכבים יותר, ולהגיב אליהם בפחות תוקפנות וזעם. ברמה המיידית, אני מציעה לחשוב על תוצאות אפשריות לכל אירוע שבו פעל באלימות (כמו למשל הרחקה מהסיטואציה או מניעת צ'ופרים), זאת כדי להגביר את המוטיבציה שלו לאיפוק. במקביל, לא לשכוח לשבח ולתגמל התנהגויות פרו-חברתיות. הבשורה הטובה היא שהנטייה לתוקפנות גולמית חולפת עם הגיל, ויכולות השליטה העצמית משתכללות ומתפתחות בהתאמה. בהצלחה ליאת