נשיכות בגיל 4.5

שלום רב בני בן 4 ו4 חודשים התחיל השנה גן עיריה. עד כניסתו לגן ואפילו שבועיים קודם לכך כאילו שהשתנה לי הילד . התפרצויות זעם שלא חווינו גם לא בגיל שנתיים ,התבכיינויות שלא נראות תואמות גיל ונשיכות .ממש מין צורך כזה לנשוך כל דבר ,שמיכות ספות כריות ובשעת כעס גם ניסיון לנשוך אותנו וחברים .זה היה ככה בחודש הראשון לכניסתו לגן באופן חזק ביותר ואח"כ נרגע והפך להיות נסבל .עדיין שונה מהילד שהכרתי אבל לא משהו חריג .וגם הנשיכות פסקו .ככה שכנראה נרגע מההלם הראשוני בגן ,וגם הבנתי שגיל 4 הוא מן שידור חוזר של "גיל 2 הנורא". יש לציין שנושא הנשיכות הוא לא דבר שחדש לנו ,אבל חשבתי שזה מאחורינו ,היו לו תקופות כאלה מידי פעם בגן הקודם שהיה נושך בשעת ריב ותסכול (תמיד זאת הייתה הסיבה ) אבל זה קרה ככה רק עד גיל 3 .עברה שנה בלי כלום ,ופתאום בגיל 4 הייתי בשוק שזה חזר .חשבתי שזה נגמר וזהו... בחודש הראשון לגן ,כל עניין הנשיכות שציינתי היה רק בבית ופעם פעמיים עם חבר מהגן הקודם שהגיע אלינו הביתה ,אבל בגן כלום . פתאום בחודש האחרון התלוננה גננת הצהרון שנשך פעם אחת ,הייתי מאד מופתעת ,אחרי שבועיים שוב קרה ,ומאז טוענים בצהרון שכל פעם שהוא כועס או מתוסכל מדחייה של חבר ,מלקיחת צעצוע שאצלו או שהיה אצלו (הוא מאד רכושני) ועוד מקרים הוא ישר מנסה לנשוך ,וכל יום לפחות פעם אחת מצליח ונושך מישהו אחר .כמובן שמסבירים לו ומרחיקים אותו ויש להם סנקציות שם ,ואז בבבית אני גם מסבירה שאסור ונותנת אלטרנטיבות אחרות ,אבל נראה שהוא מבין הכל ,ומנסה שלא ,וממש רואים את החרטה אבל זה חזק ממנו ,ותמיד הוא בוחר באלימות-מכה או נשיכה. בחודש האחרון עברנו אבחון אצל מרפאה בעיסוק בתחום הויסות החושי ויש לו בעיה קלה של ויסות חושי ,אני מאד מקווה שבמסגרת הטיפול יפתר גם הצורך לנשוך .אבל תוהה לעצמי האם זה מספיק ...וגם אם לא מספיק האם כדאי להעמיס עליו עוד ועוד טיפולים... בשבוע האחרון גננת הגן (לא הצהרון ) שעובדת בבוקר שעד עכשיו לא התלוננה עליו וטוענת שלא צריך טיפול מיוחד ,חלתה ובמקומה יש כשבוע גננת מחליפה .מיותר לציין איזה ברדק יש בגן בעקבות כך ,והבן שלי נושך כל היום ...כנראה שיש לו בעיה כלשהי שהוא פונה במצבי תסכול ושינויים לנשיכות ,ואיני יודעת איך לפתור את זה . האם זה גיל וזה יעבור או שנראה לפי התיאור שהוא צריך טיפול מעבר לריפוי בעיסוק בויסות חושי ? האם זה נורמלי שבגיל כזה הוא עדיין ינשך ? שעדיין אינו מסוגל להתאפק ולהתגבר על התסכול של דחיה של חבר שלא רוצה לשחק/לשתף או לקיחת צעצוע ?הוא לא אמור כבר לכעוס ולא להרביץ? אני חוששת שיגדל לי ילד אלים שבכל גיל יבחר להרביץ במקום לדבר /לכעוס... הגננת של הצהרון רמזה גם שיש בעיה גם של כישורים חברתיים כאילו שלא יודע לגשת לקבוצה של ילדים ולהצטרף למשחק אלא ישר קודם "הורס" מה שבנו או משהו כזה ? האם זה נורמלי לגילו ? הוא די רגיל היה לתיווך כנראה בגן הפרטי ויכול להיות שהחופש וחוסר התיווך בגן עיריה קשה לו ? אני יודעת שיש מסגרות ללימוד כישורים שכאלו אך האם זה הגיל או שאפשר לתת לו עוד צאנס בגן החדש כדי לפתח מיומנויות שכאלה? עוד נקודה לציין שיש שם חצי מהקבוצה בני 5.5 שכנראה זה גם משהו שמתסכל אותו ,ואולי הוא מנסה להראות שהוא גם חזק ? אני לא יודעת... מקווה שלא יצא מבולבל מידי והייתי מובנת . תודה

שלום תמי, בנך כבר הגיע לגיל בו הנשיכות אמורות לצאת מהרפרטואר הלגיטימי, וילדים אמורים להצליח לפתור קונפליקט בדרך פחות 'גולמית'. נשיכות בהחלט יכולות להיות חלק מבעיה תחושתית, אך זה באמת לא הסיפור כולו. יש כאן - כמו שאת מציינת - קושי לשאת מצבי תסכול, ולהתמודד עם הפסד, כישלון או דחייה. הטיפול במקרה כזה, לפחות לתפיסתי, *חייב* להתחיל מהדרכת הורים, שתסייע לכם לחשוף אותו לרמות מתונות של תסכול, שיעלו בהדרגה, ובמקביל, תתן לכם כלים יעילים להצבת גבולות מול התנהגויות מקצינות. היכולת לעמוד במצבי תסכול מבלי להפעיל אלימות זוהי המיומנות החברתית החשובה ביותר. ילד שיודע להתאפק, להתחשב, להתחלק, להפסיד, לדחות סיפוק - הוא ילד כשיר חברתית. כל היכולות הללו נרכשות בבית, במסגרת המשפחה, ו'מתרחבות' אל החוץ. בקיצור - יש עבודה. פנו להדרכה וייעוץ אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת