בכי וצעקות היסטריות

שלום, בני בן שנתיים ושמונה. הוא ילד מקסים שרוב הזמן משחק יפה ומתנהג יפה אבל לפחות פעם אחת ביום הוא נכנס למצב של בכי היסטרי שיכול להמשך גם 15 דקות במהלכן הוא צועק ומרביץ לחפצים ולפעמים גם לעצמו. לבכי ההיסטרי תמיד יש סיבה כמו הוצאה מהמקלחת בניגוד לרצונו (לאחר שהוסבר לו כי כבר חייבים לצאת) או איסור כלשהוא שניתן מההורים וגם אם חבר לקח לו צעצוע והגננת לא החזירה לו. תמיד ברורה הסיבה אך הוא איננו יודע להירגע. כשיש היסטריה אנחנו שמים אותו בחדר על המיטה להירגע, בד"כ אחרי מספר דקות כשהוא כבר מותש מבכי אני מחבקת אותו ואז הוא נירגע. הסיטואציה שתיארתי יכולה גם להופיע מספר פעמיים ביום.חשוב לנו כהורים לא לוותר על העקרונות החשובים וכן לדעת להגיד לו לא. אשמח לדעת מהי הדרך הנכונה לטפל בבעייה כי אנחנו אובדי עצות כרגע.

שלום שרון, פעוטות בגיל שנתיים-שלוש מתקשים עדיין לווסת רגשות עוצמתיים כמו כעס ותסכול, ולכן בגיל זה עולה שכיחותם של אירועי 'טנטרום' כמו אלה שאת מתארת. זה באמת לא פשוט לשאת התקף זעם קולני שכזה, אך הדרך הטובה לשרוד אותם תלויה במידה רבה ביכולת להישאר cool, מבלי להילחץ או להיטלטל רגשית עם הילד. בגלל שהתקף צווחות כזה עלול להיות קשה מאד גם לילד, אני מציעה דווקא לא להשאיר אותו לבד עם זה, ולהימנע מלשלוח אותו לחדרו. תוכלי להישאר קרובה, לנסות להציע נחמה ועזרה בחיבוק או הסחת דעת (מבלי להיכנע בנושא העקרוני שהתחיל את הבכי), ובמידת הצורך להסכים להישאר לצידו גם כשהוא בוכה עד שיירגע. אין טעם להיכנס להסברים מייגעים או לשיחות חינוכיות לפני או אחרי האירוע. מתוך היכרות עם רגישותו ופגיעותו של ילד בגיל זה, אפשר לנסות ולגלות גמישות, ולהימנע ממלחמות לא הכרחיות. הבשורה הטובה היא שזה עובר בסופו של דבר סביב גיל שלוש או מעט אחריו. חזקו ואמצו ליאת