הרגלי אכילה של בת 3.5

שלום ליאת, אין לי מושג אם זהו המקום הנכון...לנסות תמיד אפשר; בתי בת 3.5 ומימדיה הפיזיים הם מעל הממוצע לגילה (משקל, גובה). בניגוד להרבה ילדים בגילה- לבתי אין בעיות עם אוכל - היא אוכלת היטב ולא "עושה בעיות". הבעיה בגינה אני פונה אליכם כן קשורה לאוכל - היא חושבת תמיד על אוכל, היא מתכננת את ארוחת הערב אחרי הגן, היא מתענגת על הצלחת שלה ואם חלילה אנו מנסים להפחית בכמות (אנו תמיד מגישים כמות אוכל מסוימת)- היא ישר מתחילה לבכות...כאילו הרסנו לה את הארוחה. לאחרונה החלטנו לא להגיש אוכל למרכז השולחן (למעט ירקות), אלא אוכל בצלחת, כך היא לא תבקש/תיקח עוד, וכמות האוכל תהיה "מדודה". אנו חוששים שהיא תגדל להיות ילדה שמנה, עם כל הבעיות הכרוכות בזה, אך החשש הגדול יותר שלנו נובע מתאוותה לאוכל, על כל הנגזרות שלו. מבקש עזרתך בטיפול לתופעה- איך אנו צריכים לפעול? האם צריך לפנות לדיאטנית? האם איש מקצוע אחר, לדעתך, צריך לטפל ב"בעיה"? אודה מאוד לתשובתך, אבי.

שלום אבי, ההבנה שלי בתזונה זהה לזה של אדם מצוי, ולכן אשיב לך את המובן מאליו - עדיף לשלוט באיכות המזון שלנו עוד בשלב ה'סופר', ולהימנע מלהכניס הביתה מזונות המסכנים את בריאותנו. לטעמי, לא נכון להגביל ילד בכמויות המזון שהוא צורך, ומוטב לדאוג לכך שהמזונות שלו יהיו בעלי ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך. מאחר שמרביתנו לא ממש מבינים בזה, דיאטנית זה רעיון מצויין. אכילה בעייתית היא אכילה שאינה קשורה לתחושות של רעב ושובע, אלא לרגשות מסוג מסוים. כאשר האכילה הופכת מנגנון לוויסות רגשי (אני שמחה - אני אוכלת! אני עצובה - אני אוכלת! אני כועסת - אני אוכלת!)- היא מסכנת אותנו בהשמנה מיותרת, וביצירת קישור מזיק או תלות שבין אכילה לרגשות. כרגע, הייתי נמנעת מעיסוק-יתר בנושא, ולכל היותר מתייעצת עם דיאטנית ילדים מוסמכת. בתיאבון! ליאת