גבולות, מינונים ואיזונים לילד בן 6

שלום רב, אני אם חד הורית לתאומים בני 6, בן ובת. בזמן האחרון אני נתקלת בקשיים עם הבן. הוא ילד מאוד חכם, סקרן, בעל תפיסה מהירה, פעלתן, יוזם, סוג של מנהיג. מהצד השני, יש לו פתיל קצר, סף תסכול נמוך. הוא רוצה לטרוף את העולם בגדול וללא גבולות. כאן ועכשיו. דוגמאות: מת על המחשב, יכול לשחק שעות. גם כשאני מודיעה מראש שנשאר לו כך וכך זמן, עדיין יש מריבות ולא מוכן להפרד מהמחשב. כנ"ל כשבאה לקחת אותו מחבר - תמיד יש בעיה של ללכת בעוד 10 דקות, כשלאחריהן עדיין החמצת פנים וכעס. כך גם בתביעות כמעט יומיומיות לקנות לו כל מיני דברים קטנים. גם כשאני מסבירה לו על כלכלה נבונה וסדרי עדיפויות - הוא ממשיך לתבוע שוב ושוב. כשהוא רעב - עלי להתייצב בדום בדקה הראשונה שהוא מכריז שהוא רעב. דבר נוסף: הוא ילד חם שאוהב לחבק ולנשק, אבל במינונים מוגזמים ומטרידים. הוא יכול לנשק אותי או את אחותו כמעט כל כמה דקות ולחבק בעוצמות כאלו שהלסת כמעט נופלת...זה מפריע, כך אני נוכחת, גם לאחותו וגם לחברים בכתה שהוא מחבק יותר מידי בחוזקה. לא רוצה שיקבל דחיה ורגשות שליליים בענין - אך זה באמת מטריד ומפריע. כיצד לנהוג? לא הזכרתי את אחותו כי היא מקבלת את הגבולות ואין לה צורך כה עז לשבת מול המחשב שעות, טלויזיה וכו. מוצאת לעצמה גם תחומים אחרים, מעצמה. תודה רבה

שלום אור, שווה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק, ולבדוק אם אין בעיה בוויסות התחושתי (הצורך במגע אינטנסיבי מעורר שאלה לגבי זה). ככל הנוגע לגבולות-מינונים-איזונים, כדאי לזכור שהילדים אינם נולדים עם היכולת להתאזן לבד, ועלינו לאמן אותם בכך. העובדה שעם אחותו קל יותר, רק מדגישה את מה שכולנו כבר יודעים - שכל ילד הוא שונה, והוא נולד עם מזג משלו, תכונות אישיות משלו, ועוצמת דחפים משלו. טוב יהיה אם תוכלי לעזור לבנך להגמיש את יכולתו להתמודד עם תסכול, וזה אומר לא "להתייצב בדום" מול תביעות בלתי הגיוניות, ולהכתיב את ההתנהלות בבית חרף מחאותיו. כשאת מסבירה לו את עקרונותיה של כלכלה נכונה, יהיה בכך ערך רק אם אינך נכנעת לגחמות, ולא באמת קונה לו את מה שלא צריך. הרמת סף התסכול פירושה גם לדרוש ממנו לעזוב את המחשב כשהגיעה השעה לכך, גם אם לדברייך "הוא מת על המחשב" ובניגוד לאחותו יש לו צורך עז במחשב. גבולות פירושם - בין השאר - היכולת לראות את האחר, את צרכיו ואת רווחתו, ולכן יש טעם לעזור לו לזהות מתי החיבוק שלו נעים ומתי לא. אפשר לעשות זאת בצורה שלא תעליב, אך תהיה ברורה ונחרצת ("לפעמים החיבוקים שלך נורא חזקים, ובגלל שאני מתה עליך ויכולה להתחבק איתך כל היום, הייתי מבקשת שהם יהיו מעט יותר מתחשבים ועדינים, כדי שיהיה לכולנו נעים"). אם את חוששת שלא תצליחי לבד, אף פעם לא מזיקה הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים. בהצלחה ליאת