מועקה על בת 12.5

שלום רב, בתי בת 12.5, בדרך כלל ילדה שמחה, מקובלת על חבריה. השנה החלה ללמוד בכיתה ז' וניכרו קשיי הסתגלות שנראו טבעיים בתחילת שנת הלימודים, אך עושה רושם שהיא התגברה עליהם, וכיום היא אהובה על חבריה ומוריה ויש לה ציונים יפים, אם כי אינה מרוצה מבית הספר שבו היא לומדת ומעדיפה לעבור לבית ספר אחר. מזה כשבוע, בכל יום בימים האחרונים, מיד כשיורד הערב ומתחיל להחשיך, היא מתלוננת שעצוב לה ו"עומד לה משהו בגרון" והיא רוצה לבכות והיא לא יודעת למה, ואף בכתה פעמים אחדות. ככל שניסיתי לדובב אותה לנסות להבין מה גורם לה להרגיש ככה, היא לא מצביעה על דבר ספציפי. מה שכן, היא מספרת שהיא מרגישה לחץ באיזור בית החזה וש"זה בא פתאום". לא היו אירועים חריגים מדי שאני יכולה לקשר להרגשתה, למעט טיול ליומיים למדבר [שהיא רצתה להשתתף בו, אך לא נהנתה משום שהרגישה עצוב בליל הלינה] ומבחנים שמלחיצים אותה.הכל התחיל ערב לפני שיצאה לטיול. אינני יודעת אם יש צורך לציין, אך כאשר היא הייתה בת 4 אביה ואני התגרשנו. היא בת יחידה ואין לה אחים נוספים. אשמח לדעת במה מדובר , משום שאינני יודעת מה לעשות או למי לפנות כדי לעזור לה. אודה לתשובה בברכה אם מודאגת מאוד

שלום רב, מאחר וה'בלוז' שאת מתארת נמשך כשבוע ימים בלבד, עדיין ניתן להתייחס אליו כאל משהו תגובתי, בעיקר אם שמת לב שזה התעורר בתגובה לטיול. נסי לא להיבהל יתר על המידה, בין השאר כדי לא לשדר לבתך שמצב רוח רע שלה מאד מערער גם אותך. את יודעת, פסיכולוגים אוהבים לדבר על המושג 'תיקוף' (וולידציה), כעל אחד הגורמים המנבאים הסתגלות רגשית טובה. הכוונה ליכולתו של ההורה לשיים ולתקף רגשות עבור הילד שלו בכל גיל. כלומר, לשקף את רגשותיו, לכבד אותם, ולתת להם תוקף וקיום. מועקה, עצב, עוינות, תוקפנות וחרדה הם דוגמאות לרגשות שהורים מתקשים לראות אצל ילדיהם, ובמקרים מסוימים - כמו במשפחות גרושות או חד הוריות - גם מעוררים אשמה אצל ההורה. לכן, נסי להישאר רגועה, זמינה לשיחה ופתוחה לחוויה של בתך. במקרה שהמועקה אינה חולפת, וממשיכה להפריע משמעותית לתפקוד השוטף שלה, שווה לפנות לגורם מקצועי (יועצת או פסיכולוגית ביה"ס או פסיכולוג קליני של ילדים ומתבגרים)להתייעצות. בשמחות ליאת