קשיים עם תלמיד ואימו
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
אני מחנכת של תלמיד בכיתה י, ואני מלווה תלמיד מכיתה ט מאז עבר למסלול מובחר בבית הספר בשיתוף חיל האוויר. לצערי מאז הגיע ללמוד בבית הספר התגלו עימו קשיים: הוא היה נרדם בשיעורים, מאחר בבקרים, לעיתים היה נעדר מבית הספר, ובאופן כללי לא מיצא את יכולותיו. בשיחות רבות שקיימתי עם הילד שוחחנו על הסיבות לאיחורים (ברקע עלתה בעייה קשה של התמכרות למחשב- היה נשאר ער כל הלילה והיה מול המחשב ולכן היה נרדם בשיעורים.בנינו יחד תוכנית לאירגון זמן וניהולו, אחות בית הספר אף שוחחה עימו בשל בעיות הגיינה שהתפתחו- לא היה מתרחץ, לא מצחצח שיניים.. התלמיד ניראה חיוור וחסר חיוניות. השנה, עודנו רדום בשיעורים ולא מרוכז, ניראה חיוור. יועצת בית הספר המליצה על שיחות של התלמיד עם פסיכולוג בית הספר אך האם סירבה לכך משום שלדבריה הדבר עלול לפגוע בעתידו של בנה. מאידך הומלץ על הדרכה הורית לאם אך שוב סירבה בטענה שהדבר לא יצליח, ומיזערה את הקשיים עם בנה בטענה שאילו קשיים של גיל ההתבגרות האופייניים מאוד לכולם. יצויין כי לאורך השנה האם ציינה שיש לה קשיים להציב סמכות מול בנה בעיקר הקושי להגביל את שעות המחשב. מההכרות שלי עם האם, כל פעם הוסיפה האם פרט חדש אשר נתן תמונה ברורה יותר על המתרחש בבית: האם ובנה היו במקלט לנשים מוכות בעקבות בעל אלכוהליסט שבהמשך גם נפטר מזה. לפני שנתיים הזמינה האם משטרה לבנה בשל אלימות כלפיה. כיום האם טוענת שהיא חוששת מפניו משום שהוא מטיל טרור בבית. האם פנתה לשרותי הרווחה אך שם הציגה תמונה חלקית ביותר ללא אלימות וטרור של בנה. יועצת בית הספר עדכנה את שרותי הרווחה על האלימות של בנה שהייתה גם בתחילת השנה, והפנתה את הבן להערכה פסיכיאטרית. האם כעסה על כך מאוד, והביעה חוסר אמון במערכת בטענה שאינו רוצה לסייע לבנה. ניראה כי האם רוצה לטפל בסימפטומים של הבעיה אך לא בבעיה עצמה- קשיים בסמכות הורית. אנא סייעי לי מה עליי לעשות?
שלום רב, למרבה הצער, לא תמיד אנחנו יכולים לעזור לכולם, וגם אם כן - לא באופן מלא. אני מבינה את התסכול שלך נוכח התנגדותה של האם להיעזר, ומכירה היטב את תחושת חוסר האונים שזה מעורר. לפעמים, הדרך לחולל שינוי כרוכה דווקא בשינוי הגישה שלנו, המטפלים והמחנכים, כלפי מצוקתו וקשייו של ההורה דווקא. זה לא קל לעמוד מול האשמות (ישירות ועקיפות) מצד גורמי חינוך, טיפול ורווחה, ולהודות מולם שקצרה ידך מלטפל בילד שלך. מניסיוני, גישה חומלת ומכילה כלפי ההורה מגבירה את הסיכוי לשיתוף פעולה ואמון מצידו. כרגע, מאחר שגורמי רווחה כבר מעורבים, אין לך הרבה מה לעשות מלבד לפעול ליצירת ברית של אמון בינך לבין הילד (ראי תגובתי ליועצת, כאן מתחתייך) ובינך לבין אמו. לפעמים, מוטב להציב לעצמנו מטרות צנועות ולעמוד בהן, על פני מטרות-על שאין סיכוי להשיגן גם אם הן מו?נעות משפע של רצון טוב. מאחלת לך שנה של עשייה ברוכה, נושאת פרי! ליאת