הטיפול המתאים לנער עם קשים נפשיים

שלום בני בן ה- 15 נוטל פרואק עקב דיכאון דיסטימי ודיבורים על אובדנות.במקביל החל להפגש פעמים בשבוע עם פסיכולוג קליני. כעת, כשלושה חודשים מתחילת הטיפול מצבו הרבה יותר טוב, הוא שמח, לומד, נפגש עם חברים, ומדריך בתנועת נוער. התלבטות היא לגבי הטיפול הפסיכולוגי, הנער מדווח שחלק ניכר מהפגישה עובר בשתיקות ארוכות שמעיקות עליו, או במשחקים שונים, והוא מרגיש שהוא מבזבז את הזמן. בני הוא טיפוס סגור ושקט, ואני לא מאשימה את הפסיכולוג אם הוא לא מצליח לחדור אליו, אלא מתלבטת לגבי אחת האופציות הבאות: 1. להחליף אותו, למישהו שאולי תהיה לו יותר כימיה איתו 2. להחליף את שיטת הטיפול למשהו כמו ריפוי בעיסוק אוריפוי באמנות 3. ללכת לכוון של טיפול התנהגותי קוגניטיבי. מה דעתך?

שלום עינת, (הערה תחילה - ריפוי בעיסוק הוא תחום ידע שאינו קשור לפסיכולוגיה במובן אליו את מתכוונת, והוא אינו מיועד לטיפול בקשיים רגשיים/נפשיים). אני שמחה לקרוא שחל אצל בנך שיפור משמעותי מאז החל את הטיפול, ומניחה שההטבה קשורה לשילוב של השיחות והטיפול התרופתי. שלושה חודשים הם זמן קצר מדי מכדי לבחון את יעילותו של טיפול פסיכולוגי, אך אם בנך מרגיש שהמפגשים מעיקים עליו, חשוב ליידע את המטפל ולחשוב יחד איתו על פיתרונות אפשריים אחרים. כל אחת מהאפשרויות שציינת (למעט, כאמור, ריפוי בעיסוק) באה בחשבון, ולכל אחת מהן עשויה להיות השפעה מיטיבה. עם זאת, קשר טיפולי שכבר נוצר, לא כדאי למהר ולבטל, גם אם זה נראה לפעמים 'מגמגם'. אל תחששי מלהעלות את הדברים בפני המטפל שלכם, שכן עליו לדעת ולהתייחס לתחושותיו של הלקוח שלו, כחלק מהעבודה הטיפולית. בהצלחה ליאת