לליאת

היי, אולי השאלה שלי קצת לא קשורה לכאן, אבל אני עוד מפחדת לכתוב במקום של "גדולים". אני בת 19, בינתיים אני עוד נכללת תחת גיל ההתבגרות והרי הוא גם נמתח במספר שנים לשני הכיוונים בעידן המודרני, לא? מקווה שלא להטריד יותר מידי. יש לי בלגן מעיק בראש ואני לא יודעת איך לסדר אותו.לא עברתי הטרדה מינית, אני יודעת שלא. לא עברתי הטרדה מינית? אני באמת יודעת שלא? השאלה הזאת מנקרת לי בראש בלי הפסקה. מצד אחד, אני לא זוכרת כלום וגם כשאני מנסה לחשוב על סיטואציות שבהן זה יכול היה לקרות שום דבר לא עולה לי לראש. מצד שני, אני מתנהגת כאילו כן ויש בי איזו תחושה עמוקה שמשהו כזה קרה, לא זיכרון מסודר או מחשבה, סתם תחושת כאב שנוגעת בזה. זה מתיישב טוב ומסביר דברים: דכאונות, חרדות, סוג של הפרעת אכילה, רצון לפגוע בעצמי, רתיעה ממגע וקושי בכל מה שנוגע למיניות. אני שנתיים וחצי עם בן זוג עדין ורגיש ובכל זאת בכל פעם שמשהו נעשה מיני עולים לי תמונות וסרטים מפורטים של איך הוא יפגע בי עכשיו בניגוד לרצוני. אבל, הרי, אני יודעת שלא קרה שום דבר. השכל והזיכרון פוסלים כל דבר כזה. איך עושים בזה סדר?

שלום שירה, מבלי להיכנס לשאלה הפרטית שלך ("היה או לא היה?"), אוכל לומר באופן כללי, כי לפעמים, במקרה של פגיעה מוקדמת, בהיעדר יכולת הבנה והמשגה מילולית של מה שקורה, החוויה נרשמת דרך הגוף, החושים, ולא דרך הערוץ המילולי-רציונלי. הדרך הטובה לנסות ולברר מה קורה לך בסיטואציה האינטימית, היא פנייה לטיפול פסיכולוגי, שם גם תוכלי לנסות ולהתחקות אחר החוויות המוקדמות שלך, שמתעוררות לפעמים לאט לאט, במקום ובזמן בהם אפשר להרגיש בטוח. גם אם לא עברת תקיפה/הטרדה מינית, חשוב שתטפלי בעצמך, ותרכשי מיומנויות של וויסות רגשי ועמידות במצוקה, כדי שלו תיפלי למלכודת הנוראה של פגיעה עצמית לסוגיה. מעודדת אותך לפנות לעזרה, ועד אז, שולחת לך נגיעה רכה מכאן ליאת