עזרה

האחיין שלי בן 15 ונמצא בבית. היום הוא לא מאובחן. אך המצב שלו הולך ורע מיום ליום. ההורים לא חיים יחד והאמא מטופלת עם עוד 3 ילדים קטנים. הילד אובחן בזמנו כחולה אספרגר אך מאז המצב החמיר. הוא נמצא בבית ספר רגיל עם כיתה מיוחדת. כשבא הביתה בשעה 4 הוא משתולל, מכה את אחיו, דופק בדלתות ומתבטא במילים לא יפות, יש לפעמים שהוא מכה גם את אמו ויש פעמים שהוא נינוח.האם מתלבטת מה לעשות עם הילד, היא פוחדת להכניס אותו לפנימיה או מקום כזה ומעדיפה להשאיר אותו בבית עם כל הקשיים. לדעתי היא לא הפנימה שיש לה ילד עם מחלה וזו דרך ההתנהלות שלה. השאלה היא איזה מסגרת יכול הוא להיות? והאם המצב הזה יכול להחמיר. מה עושים? המצב הוא קריטי.

שלום אלישבע, עם כל ההבנה לרצון שלך לעזור, ההורים הם אלה שמחליטים על מסגרות ההשמה לילדיהם, ולפעמים ההתעקשות על מסגרת נורמטיבית ככל האפשר היא הצעד הנכון. יש, כמובן, מסגרות חינוך מיוחד המותאמות לילדים עם צרכים מיוחדים, אך כדי למצוא את המסגרת המתאימה ביותר יש להכיר את המשפחה ואת הרקע שלהם. המצב בהחלט יכול להחמיר, אך יכול גם להשתפר - בהתאם להשקעה של הגורמים המטפלים. בדר"כ שיפור מיומנויות התקשורת יחד עם אימון בכישורי חיים, הם הדרך למתן את המופע הסוער שתיארת. זו תשובה כללית ושטחית מאד, אך בנסיבות הללו זה מה שאפשר... :-) נסי להישאר קרובה ותומכת, והציעי עזרה ככל שתוכלי לאמו של הילד. אין לי ספק שהיא תדע להעריך ולהוקיר אותך על הדאגה והאכפתיות. שבת שלום ליאת