התפרצות זעם בלתי נשלטת - ילד בן 6

היי ליאת, בני בן ה 6 וחצי, בכתה א', ילד מדהים בדר"כ, תלמיד מצויין, חברותי, אוהב את המשפחה, סובל לעיתים "מהתפרצויות זעם" בלתי מובנות, שהסיבה להן היא תמיד שולית לחלוטין (הוא למשל מבקש משהו בבוקר רגע לפני שיוצאים לביה"ס, מחוסר זמן אנו אומרים לו - "לא", ואז בשניות הוא מקבל מעין "התקף" של התפרצות שבה הוא מעיף כל מה שהוא רואה בדרכו, הוא מרביץ לנו, הוא צורח, למעשה כאילו "משתלט עליו ילד אחר- מפלצתי", וכאשר זה קורה, הוא הופך להיות מסוכן ממש' הוא מאבד שליטה לגמרי. לוקח לו זמן להרגע (בין חצי שעה לשעה בדר"כ) ואז הוא חוזר לעצמו, פתאום הוא מבין מה שקרה, ואומר: "העפתי את הילד הרע הזה אל מחוץ לכדור הארץ, עוברים לשלב של חיבוקים והכל חוזר לעצמו, הילד שלנו חוזר להיות מדהים, כאילו לא היה שום דבר. מה עושים? למי פונים? מה זה הדבר הזה ""שמשתלט" על הילד שלי? ראוי לציין שההתפרצויות הללו חוזרות על עצמן בדר"כ סביב נושא ביה"ס, הרבה פעמים זה קרה ממש בבוקר, רגע לפני היציאה לבית הספר, ובתחילת השנה זה קרה בשעות הצהריים כששב מביה"ס (ברגע שהזכרנו את השיעורים). מאוד ייתכן שיש קשר, אך בני לא משתף פעולה ומספר מה הסיבות לכך, כנראה שהוא לא מודע להן. (עוד אציין שהמורה בביה"ס העירה כי בני קשה "לאסוף את עצמו" ולסיים מטלות, אנו רואים זאת גם בבית, הוא שונא להכין שיעורים וזה סיוט להושיב אותו..., יחד עם זאת הוא מצטיין בקריאה, כתיבה, הבנת הנקרא ובחשבון, הוא ילד סקרן ונבון. אנא, כווני אותי, לאן עליי לפנות על מנת לברר מה עובר על ילדי? וכיצד ניתן לעזור לו. תודה רבה.

שלום דנה, ברוב המקרים, התפרצויות זעם מהסוג שאת מתארת אינן נובעות ממצוקה רגשית דווקא, אלא מאמונתו של הילד שה'הצגה' נושאת עמה סוג של רווח עבורו. גם אם קיים קושי אמיתי בוויסות רגשות של אכזבה ותסכול, תגובתם של ההורים למופע הזעם היא זו שמתגמלת אותו, ישירות או בעקיפין. כמובן שייתכנו גם הסברים נוספים, ולכן מוטב להגיע להתייעצות עם פסיכולוג ילדים שיוכל להעריך את המקור לקושי ולהציע התערבות מתאימה. לתחושתי - הדרכת הורים קצרה יכולה להיות מועילה מאד בשלב ראשון, בעיקר כדי לעזור לכם לעמוד מול התקפי הזעם מתוך עמדה מכילה ואמפתית מצד אחד, אך סמכותית ולא מתפשרת על הגבולות, מצד שני. בהצלחה ליאת