בן 6 - בעיה חברתית

שלום, מראש אני מבקשת את סליחתך על אורך הפניה. הנני אם חד הורית לבן 6. לבני כמעט ואין חברים. בגן הוא מחובר לילדה אחת שבשנים קודמות היתה איתו בגן. כל הניסיונות שלו להתחבר לילדים אחרים, לא כל כך מצליחים. מצידי, כאימא אני מנסה כל הזמן לעזור לו להתחבר לילדים אחרים על ידי זה שאני מזמינה אלינו לבית. מנעימה לילדים את הזמן על ידי הכנת יצירות איתם, אפיית עוגיות שהם אוהבים ואף הכנת ארוחת ערב אהובה עליהם. זה תמיד מחזיק מעמד מספר חודשים ואז יש איזה שהוא נתק, פתאום לא בא להם לבוא אלינו, או כמו במקרה האחרון המשפחה חזרה בתשובה וזה הפריע להם שהטלויזיה דלקה בשבת. הסכמתי לכבות אותה כאשר אותו חבר מגיע אלינו. כל ניסיונתי נכשלו. אתמול היינו בפארק שעשועים ופגשנו את אותו חבר. כאשר בני ניסה להתקרב אליו לשחק אותו, הוא פשוט דחה אותו ואמר לו שהוא לא רוצה לשחק איתו. אותו חבר פגע בו. כאשר הוא ניסה להתקרב לילדים אחרים וביקש, לשתף אותו במשחק, אף הם דחו אותו. כאשר הוא ראה שלא משתפים אותו הוא התחיל להציק להם. קשה לתאר את ההרגשה שלי כאימא. הרגשתי כאב עמוק בלב לראות אותו דחוי כל פעם. בני הוא ילד רגיש מאוד ולוקח ללב דברים. אבל מצד שני, היה לי קשה לראות אותו מציק לילדים אחרים, לא פעם הערתי אלו ואף הודעתי לו שאם הוא לא יפסיק נחזור הביתה. וכך קרה חזרנו הביתה ושם היתה לו התפרצות זעם כלפי, הערתי לו על דבר מה שהוא שעשה והוא פשוט התפרץ ואף בעט בי. החזקתי לו את הידיים ואמרתי לו "לאימא לא מרביצים ולאף אחד לא מרביצים". (בני לא ילד אלים, מעולם הוא לא הרביץ בגן לילדים גם כאשר הרביצו לו) פתאום הוא פרץ בבכי ואמר לי "שהוא התאפק לא לבכות בגן השעשועים". אז הבנתי שכל ההתפרצות שלו היתה תסכול אחד גדול. אני מבקשת את הצעתך: 1. כיצד עלי לנהוג אם הוא מתפרע (בועט ומכה...)? 2. אני חוששת שוב לקחת אותו לפארק שעשועים שהוא יחווה חווית תסכול ודחייה. 3. כיצד עלי לנהוג כאשר הוא מציק לילדים אחרים (כל פעם לפני שאנחנו יוצאים מהבית אני מתריעה בו לא להציק גם אם מישהו לא רוצה לשתף אותו במשחק. אודה לך על תשובתך. בברכה קרן

שלום קרן, זה באמת עצוב לראות ילד בלי חברים, וחשוב לנסות ולהבין למה זה קורה. לאור מה שאת מתארת, יכול להיות שקיימת אצלו בעיה בהבנת הכללים החברתיים, אבל לא בטוח. יתכן שהמעורבות והרגישות הרבה שלך כלפיו, יצרו (אצלך!) נטייה לפרש גם התרחקות זמנית של חבר כנתק או דחייה, מה שמגביר את הלחץ אצל שניכם, ואת מה שאנחנו מכנים לפעמים over doing (עשיית-יתר). אני מציעה להניח לילד שלך לנהל את המגעים החברתיים שלו עם פחות תיווך והתערבות שלך, ולראות מה יהיה. מעניין לשמוע גם את חוות דעתה של הגננת, ואת הערכתה לגבי יכולותיו החברתיות. האם גם היא סבורה שמדובר בילד דחוי? בכל מקרה, זכרי שהאינטראקציות החברתיות - ראשיתן במשפחה הגרעינית, ולכן עליך להמשיך ולהתעקש על כך שלא יפעל כלפייך באלימות מכל סוג. עצרי אותו, כפי שאת עושה, והפסיקי את הפעילות המשותפת איתו כל אימת שהוא מכה או בועט. המשיכי לקחת אותו לפארק, ואל תחסכי ממנו התנסויות 'טבעיות', גם אם חלקן בלתי נעימות. אם את רואה שהוא מציק לילדים אחרים, הרחיקי אותו וחזרי הביתה, מבלי לנזוף או להעניש. אם את סבורה שקיימת אצלו בעיה ממשית בפירוש מצבים חברתיים ובהבנת הקודים החברתיים, פני להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני שיוכל להציע תכנית התערבות והדרכה הורית. בהצלחה ליאת